הלכות שגגות, פרק טו
ה) הורה הכהן המשיח עם בית דין בשגגה, ושגגו הם בדם והוא בחלב, אינו מתכפר לו עם הצבור, אלא מביא פר לעצמו.
ו) כהן משיח שנסתפק לו אם שגג שגגה זו שהיא שגגת הוראה עם המעשה, או לא שגג אותה, אינו מביא אשם תלוי, מפני שהוא נידון בה כצבור, שאינן מביאין אשם תלוי על לא הודע של שגגת הוראה. אבל הנשיא, אם נסתפק לו אם חטא או לא חטא, מביא אשם תלוי כשאר ההדיוטות, מפני שאין שגגתו תלויה בהוראתו. אי זהו נשיא האמור בתורה, זה מלך, שאין עליו רשות מאדם מישראל, ואין למעלה ממנו במלכותו אלא ה' אלקיו, בין שהיה מבית דוד או משאר שבטי ישראל. ואם היו מלכים רבים, ואין אחד מהן עובד את חבירו, כל אחד ואחד מהן מביא שעיר עזים על שגגתו. ואי זהו כהן משיח, זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, לא המרובה בבגדים – לא כהן גדול שהתמנה בזמן שאין שמן המשחה, שחלה כהונתו על ידי לבישת הבגדים המיוחדים לכהן גדול.
