מסכת תענית, פרק א, שיעור 2

שנינו בתלמוד בַּבְלִי, במסכת ברכות (כט.) בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי אַסִּי, טָעָה האדם וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים (-'מוריד הגשם') בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְאם לא הזכיר שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, והיינו אמירת 'ותן טל ומטר לברכה', אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרָהּ – יכול הוא להזכיר את בקשת הגשמים בְּ'שׁוֹמֵעַ תְפִלָּה'. וְאוֹתְבִינַן עֲלֵיהּ מֵהָא דְּתַנְיָא – והקשתה הגמרא שם על דברי רבי אסי ממה ששנינו בברייתא, טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְכן אם לא הזכיר שְׁאֵלָה – בקשת הגשמים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. לא אמר הַבְדָּלָה (-'אתה חוננתנו'), בְּחוֹנֵן הַדַּעַת, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ – לומר את נוסח ההבדלה עַל הַכּוֹס.

וְאַסִּיקְנָא – והסיקה הגמרא שם דלֹא קַשְׁיָא – אין זו קושיא על דברי רבי אסי, הָא – דברי רבי אסי, שהשוכח לבקש גשמים אינו חוזר, היינו באופן דְּאִידְכַּר מִקַּמֵי – שנזכר קודם שהגיע לברכת שׁוֹמֵעַ תְפִלָּה, הָא – ואילו הברייתא, האומרת שצריך לחזור, היינו באופן דְּאִידְכַּר בָּתַר – שנזכר בכך אחרי שכבר אמר ברכת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, ומבארת הגמרא, אִי אִידְכַּר מִקַּמֵי – אם נזכר לפני שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְפִלָּה, אך אִי אִידְכַּר בָּתַר – אם נזכר לאחר שׁוֹמֵעַ תְפִלָּה, חוֹזֵר לָרֹאשׁ – לתחילת התפילה (והיינו באופן שכבר עקר רגליו (ריטב"א). ואם עדיין לא עקר רגליו, יש אומרים שיחזור לשומע תפילה, ויש אומרים שיחזור לברכת השנים (ר"ן)).

וְשַׁמְעִינָן מִינָּהּ – ומגמרא זו, שהעמידה את דברי רבי אסי באופן שנזכר לפני שומע תפילה, ואף על פי כן אמר רבי אסי שאם לא הזכיר 'מוריד הגשם' מחזירים אותו, יש לנו ללמוד דְּאִי טָעָה וְלֹא אָמַר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, חוֹזֵר לָרֹאשׁ, וְאַף עַל גַּב דְּאִידְכַּר מִקָּמֵי – ואף שנזכר לפני שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, והיינו כיון שרק את בקשת הגשמים שייך להזכיר בשומע תפילה, שזו ברכה שיכול האדם לבקש שם מה שירצה, אבל שבחו של הקדוש ברוך הוא שהוא מוריד הגשם אינו שייך לברכת שומע תפילה, ולכן אם לא הזכירו במקומו הראוי, והיינו בברכת מחיה המתים, חוזר לתחילת התפילה (ואמנם התבאר לעיל שאם אמר 'מוריד הטל' אין מחזירים אותו, והיינו כיון שאמר קצת ריצוי, ויצא בכך ידי חובתו, ורק כשלא הזכיר כלל, לא מטר ולא טל, מחזירים אותו (רבינו יהונתן)).

משנה

אֵין שׁוֹאֲלִין – אין מבקשים אֶת הַגְּשָׁמִים באמירת 'מוריד הגשם' אֶלָּא סָמוּךְ לִזמן ירידת הגְּשָׁמִים, והיינו משמיני עצרת, וכדעת רבי יהושע במשנה לעיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, שליח הציבור הָאַחֲרוֹן, המתפלל מוסף, מַזְכִּיר 'מוריד הגשם', וְאילו שליח הציבור הָרִאשׁוֹן, המתפלל שחרית, אֵינוֹ מַזְכִּיר. ובְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, שליח הציבור הָרִאשׁוֹן, המתפלל שחרית, מַזְכִּיר 'מוריד הגשם', וּשליח הציבור הָאַחֲרוֹן, המתפלל מוסף, אֵינוֹ מַזְכִּיר.

עתה מבארת המשנה את זמן סיום בקשת הגשמים: עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, לבקש עליהם באמירת 'ותן טל ומטר לברכה', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח (ואף שברישא של המשנה אמר רבי יהודה שכבר בתפילת מוסף של יום טוב הראשון של פסח מפסיקים להזכיר את הגשמים, מחלוקת תנאים היא בשיטת רבי יהודה). רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּצֵא חודש נִיסָן כולו, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב כג) 'וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן', כלומר, לאחר שלא ירדו גשמים כל החורף בישר להם הנביא שירד הגשם הראשון ('מורה') והגשם האחרון ('מלקוש') בחודש ה'ראשון', והיינו חודש ניסן, הרי שכל חודש ניסן הוא עדיין זמן גשמים, ורק לאחר סיומו מפסיקים להזכיר את הגשמים.