שיעור 37, ספר דניאל, פרק ד, ז-ט

ז וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל־מִשְׁכְּבִ֑י חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וַֽאֲל֥וּ אִילָ֛ן בְּג֥וֹ אַרְעָ֖א וְרוּמֵ֥הּ שַׂגִּֽיא׃ ח רְבָ֥ה אִֽילָנָ֖א וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַֽחֲזוֹתֵ֖הּ לְס֥וֹף כָּל־אַרְעָֽא׃ ט עָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל ׀ חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֨וֹהִי֙ יְדוּרָן֙ צִפְּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כָּל־בִּשְׂרָֽא׃

(ז) סיפר נבוכדנצר את חלומו לדניאל ואמר, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי – כך ראיתי בחזיון ראשי, כשאני שוכב על משכבי, חָזֵה הֲוֵית – ראיתי את הדבר בבירור, ולא בדמיון, וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹ אַרְעָא – והנה אילן בתוך הארץ, כלומר, ראה את צמיחת האילן מתחילה מתוך הארץ, וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא – וגובהו גדול, שראה איך האילן הולך וגדל.

(ח) רְבָה אִילָנָא – התרבה האילן ונעשה מרובה וגדול בכמותו, וּתְקִף – ואמצעו נעשה עבה מאד, לא כמו העצים הגבוהים, שבדרך כלל הם דקים בעביים, וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא – וגובהו נראה כמי שמגיע לשמים, לרוב גובהו, וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא – עד שניתן לראותו מקצה כל הארץ, וזה מוכיח את גובהו ועוביו העצומים.

(ט) עָפְיֵהּ שַׁפִּיר – ענפיו היו יפים, וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא – ופירותיו התרבו, וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ – עד שהיה בו מזון לכל העולם, תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא – תחתיו מצאו צל כל חיות השדה, וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפְּרֵי שְׁמַיָּא – ובענפיו ידורו עופות השמים, וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא – וממנו יהיו ניזונים כל בשר.