שיעור 38, ספר דניאל, פרק ד, י-יג

י חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל־מִשְׁכְּבִ֑י וַֽאֲלוּ֙ עִ֣יר וְקַדִּ֔ישׁ מִן־שְׁמַיָּ֖א נָחִֽת׃ יא קָרֵ֨א בְחַ֜יִל וְכֵ֣ן אָמַ֗ר גֹּ֤דּוּ אִֽילָנָא֙ וְקַצִּ֣צוּ עַנְפ֔וֹהִי אַתַּ֥רוּ עָפְיֵ֖הּ וּבַדַּ֣רוּ אִנְבֵּ֑הּ תְּנֻ֤ד חֵֽיוְתָא֙ מִן־תַּחְתּ֔וֹהִי וְצִפְּרַיָּ֖א מִן־עַנְפֽוֹהִי׃ יב בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֨וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֤ל שְׁמַיָּא֙ יִצְטַבַּ֔ע וְעִם־חֵֽיוְתָ֥א חֲלָקֵ֖הּ בַּֽעֲשַׂ֥ב אַרְעָֽא׃ יג לִבְבֵהּ֙ מִן־אֲנָשָׁ֣א יְשַׁנּ֔וֹן וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃

(י) עתה ראה חזיון חדש, חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי – רואה הייתי בחזיון ראשי על משכבי, וַאֲלוּ – והנה עִיר – המלאך הממונה על הוצאת הגזירה לפועל, וְקַדִּישׁ – המלאך הגבוה ממנו, המשפיע עליו, מִן שְׁמַיָּא נָחִת – ירד מן השמים.

(יא) ואותו מלאך הממונה על עשיית הגזירה, ומכונה 'עיר', קָרֵא בְחַיִל – הכריז בכח, וְכֵן אָמַר – וכך אמר, גֹּדּוּ אִילָנָא – כִּרְתוּ את האילן, וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי – ותקצצו את ענפיו הגדולים, אַתַּרוּ עָפְיֵהּ – הַשִּׁירוּ ממנו את הענפים הקטנים, שעליהם צומחים הפירות, וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ – וּפַזְּרוּ את פירותיו, תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי – החיות שחסו בצילו יָנוּדוּ מתחתיו, וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי – והציפורים ינודו מענפיו.

(יב) בְּרַם – אמנם, עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ – את עיקר שורשי האילן תניחו בארץ. ומכאן ואילך היו דברי המלאך כבר חלק מפתרון החלום, כי אמר דברים שלא ייתכנו על אילן, אלא רק על אדם, וכך אמר, וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ – יהא אסור בשלשלאות של ברזל ונחושת, כדרך שקושרים אדם שיצא מדעתו, שלא יזיק לעצמו או לאחרים, בְּדִתְאָא דִּי בָרָא – עשב השדה יאכל, וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע – יטבול בטל השמים, וְעִם חֵיוְתָא חֲלָקֵהּ בַּעֲשַׂב אַרְעָא – ויהא חלקו עם החיות באכילת עשב הארץ.

(יג) לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן – ישתנה ליבו מלב האנשים, שלא יהא לו לב כמו של אדם, וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ – וינתן לו לב של חיה, שלא יתיירא מהחיות, ויהא נחשב כאחת מחיות השדה, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי – ושבעה זמנים יעברו עליו, שבכל אחד מהם ישתנה מצבו, ובפעם השביעית יחזור להיות כאחד האדם.