מאמר שלישי, יז

יז. החבר: ההכנה שאדם מכין עצמו לקבל את הרגשת ההנאה, והמחשבה אודות החסרון שהיה סובל בהעדרה, מכפילה את רגש ההנאה. הרגשת ההנאה עושה רושם בנפש האדם, ומעוררת את לבו לשבח עליה למי שחננה, ותגדל השמחה לקראתה, היות והאדם היה ראוי שתעדר ממנו. זו היא התועלת שמפיק מהברכות, האדם הרגיל לאמרם בכונה ומתוך הכנה נפשית, למשל, כשאתה אומר: "שהחינו וקימנו", הנך חושב כי היית מזומן ומעותד למות, ותודה אם כן לבורא על שהחיה אותך, ותראה את חייך ברוח.
אתה עושה חשבון הנפש עם עצמך, ורואה שהבורא נכנס עמך לפנים משורת הדין, כי אתה מטבעך לא ראוי לשום טובה, היות ומעפר אתה, ולמרות זאת היטיב לך בחיים, וספק לך הנאות, נמצא שמהנהגת ה' עמך הפקת רווח, ותודה לבוראך על זה. מחשבות אלו תקלנה עליך לסבול את המחלות, ולעמוד בפני המות – לכשיבוא. אתה תעבוד את בוראך גם בשעה שמסיר ממך את ההנאות, ותודה לו על כך ותאמר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך". ובדרך זו תחיה חיי נחת והנאה כל ימיך. מי שאינו חי לפי השקפה זו הנאתו אינה נקראת הנאה אנושית, אלא הנאה בהמית, כי הוא מתנהג כבהמה שאין לה הבחנה והבנה, וכפי שאמרנו בדבר הרגשת השיכור. וכן יעלה החסיד על לבו תוכן וענין כל ברכה, יבין את המכוון בה והמסתעף ממנה.