מסכת נגעים, פרק ח, משנה י

משנה י: יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לַכֹּהֵן וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט, וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה, לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן, הָיָה טָמֵא. בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָמֵא. שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן, הָיָה טָהוֹר:

משנה י: יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לַכֹּהֵן, וְנִשְׂכָּר – ומרויח בכך, שנטהר. וְיֵשׁ מַרְאֶה נגעו לכהן, וּמַפְסִיד, שנטמא. ומבארת המשנה, כֵּיצַד, מִי שֶׁהָיָה טמא מֻחְלָט מחמת סימני טומאה, והם שער לבן או מחית בשר חי או פשיון, וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה, ולֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן לאחר שהסתלקו סימני הטומאה עַד שֶׁפָּרְחָה הצרעת בְכֻלּוֹ, הרי זה טָהוֹר, כדין מי שהפך כולו לבן מתוך נגע טמא, והטעם שהוא נחשב כנשכר בכך, שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן מיד כשהסתלקו סימני הטומאה, והיה מטהרו, הרי כשהיתה פושטת הצרעת בכולו הָיָה טָמֵא, שהרי 'כולו הפך לבן' שאירע מתוך טהרתו, הוא סימן טומאה. היתה בגופו בַּהֶרֶת, וְאֵין בָּהּ כְּלוּם – אין בה סימן טומאה כלל, ולֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ, הרי זה טָמֵא, שהרי כולו הפך לבן מתוך טהרתו, וזהו סימן טומאה, שֶׁאִלּוּ מיהר והֶרְאָה את הבהרת לַכֹּהֵן, והיה מסגירו, ובסוף ימי הסגרו היה רואה שפרחה הצרעת בכל גופו, הָיָה טָהוֹר, כדין מי שהפך כולו לבן מתוך הסגר, שהוא טהור.