מצוה תפט) להראות ברגלים בבית המקדש
פרשת ראה
"שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך" (דברים טז טז)
מצוות עשה שייראה כל זכר בירושלים בבית המקדש שלש פעמים קבועים בשנה. והן, פסח ושבועות וסוכות, ועל זה נאמר (דברים טז טז) 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך'. וענין המצוה, שיעלה כל אדם עם כל בן זכר שיש לו, כשהגיע הבן לגיל שיוכל ללכת לבדו ברגליו למקדש, ויתראה שם. ובכלל חיוב ראיה זו, שיקריב שם קרבן עולה, וזה הקורבן נקרא 'עולת ראיה'. ואין לקרבן זה שיעור, אפילו תור אחד או גוזל פוטר.
משרשי המצוה, למען יראו כל ישראל ויתנו אל לבם בפעולת הקורבן המעורר הלבבות, כי כולם, מקטנם ועד גדולם, חלק ה' ונחלתו, עם קדוש ונבחר, נוצרי עדותו, סגולת כל העמים אשר תחת כל השמים, לשמור חוקיו ולקיים דתו, על כן יבואו שלש פעמים בשנה בית ה', וכאילו מכריזים בכך: הננו לא-ל לעבדים, נכנסים ובאים בצל קורתו ובחזקתו, סמוכים לעד לעולם באהבתו וביראתו, וזר לא יבא בתוכנו, כי אנחנו לבדנו בני ביתו. ועם המעשה הזה, תתעורר דעתנו, ונכניס בלבנו מוראו, ונקבע ברעיוננו אהבתו, ונזכה לקבל חסדו וברכתו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות
מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל זָכָר לְהֵרָאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם בְּבֵית הַבְּחִירָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים קְבוּעִים בַּשָּׁנָה, וְהֵם פֶּסַח וְשָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז טז) 'שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ'. וְעִנְיָן הַמִּצְוָה, שֶׁיַּעֲלֶה כָּל אָדָם, עִם כָּל בֶּן זָכָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲיָכוֹל לָלֶכֶת לְבַדּוֹ בְּרַגְלָיו לַמִּקְדָּשׁ, וְיִתְרָאֶה לַה'. וּמִחִיּוּב רְאִיָּה זוֹ, שֶׁיַּקְרִיב שָׁם קָרְבָּן עוֹלָה, וְזֶה הַקָּרְבָּן נִקְרָא 'עוֹלַת רְאִיָּה', וְאֵין לְקָרְבַּן זֶה שִׁיעוּר, אֶלָּא אֲפִילוּ אִם הֵבִיא תּוֹר אֶחָד אוֹ גּוֹזָל אֶחָד, יָצָא.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְמַעַן יִרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיִתְּנוּ אֶל לִבָּם בִּפְעֻלַּת הַקָּרְבָּן הַמְּעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת, כִּי כֻּלָּם, מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, חֵלֶק ה' וְנַחֲלָתוֹ, עַם קָדוֹשׁ וְנִבְחַר, נֹצְרֵי עֵדוּתוֹ, סְגֻלַּת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִשְׁמוֹר חֻקָּיו וּלְקַיֵּם דָּתוֹ, עַל כֵּן יוּבְאוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה לְבֵית ה', וּכְאִלּוּ אוֹמְרִים בְּכָךְ 'הִנְנוּ לָאֵל לַעֲבָדִים, נִכְנָסִים וּבָאִים בְּצֵל קוֹרָתוֹ וּבְחֶזְקָתוֹ, סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְיִרְאָתוֹ, זָר לֹא יָבֹא בְּתוֹכֵנוּ, כִּי אֲנַחְנוּ לְבַדֵּנוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ'. וְעִם הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה תִּתְעוֹרֵר דַּעְתֵּנוּ, וְנַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ מוֹרָאוֹ, וְנִקְבַּע בְּרַעֲיוֹנֵנוּ אַהֲבָתוֹ, וְנִזְכֶּה לְקַבֵּל חַסְדּוֹ וּבִרְכָּתוֹ. וְנֶאֱמַר הַחִיּוּב בִּזְכָרִים לְבַד, כִּי הֵם עִקָּר הַבַּיִת, וְהַטָּף וְהַנָּשִׁים טְפֵלִים לָהֶם, וּכְשֶׁיוּחְזְקוּ הַזְּכָרִים לְעֹבְדֵי ה', יוּחְזְקוּ גַּם הַנָּשִׁים וְהַטָּף עִמָּם, שֶׁהֵם כִּמְשֻׁעְבָּדִים וְנִמְצָאִים תַּחַת יָדָם (וּמֵחֲמָת טַּעַם זֶה, בְּמִצְוַת 'הַקְהֵל' (מצוה תריב) נִצְטַוֵּינוּ לְהָבִיא גַּם אֶת הַנָּשִׁים וְהַטָּף, כֵּיוָן שֶׁמִּצְוַת הַקְהֵל הִיא בִּשְׁנַת הַשְּׁמִיטָה, שֶׁבָּהּ מְשֻׁחְרָרִים הַכֹּל וּפוֹקֵעַ שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל כָּל חַי אֶל תַּחַת יַד ה', וְלָכֵן בְּאוֹתָה שָׁנָה לֹא תּוֹעִיל חֶזְקַת הָאֲנָשִׁים עֲבוּר הַנָּשִׁים וְהַטָּף, וּצְרִיכִים הֵם לָבוֹא בְּעַצְמָם אֶל בֵּית ה' וּלְהַרְאוֹת שֶׁהֵם עֲבָדָיו. וּבְבֵאוּר הַמִּצְוָה שָׁם יוּבָא טַּעַם נוֹסָף לְעִנְיָן זֶה).
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁעוֹלַת רְאִיָּה אֵינָה דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא טֻמְאָה, אֲבָל דּוֹחָה יוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מַקְרִיבִים בְּיוֹם טוֹב שְׁאָר נְדָרִים וּנְדָבוֹת.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָם, בְּאֲנָשִׁים אֲבָל לֹא בְּנָשִׁים. וְלֹא כָּל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִים בְּכָךְ, כִּי חִגֵּר, וְסוּמָא אֲפִילוּ בְּאַחַת מֵעֵינָיו, וְחוֹלֶה, וְזָקֵן, וּמִי שֶׁהוּא מְפֻנָּק מְאֹד עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו, כֻּלָּם פְּטוּרִים. וְכֵן טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגֵינוֹס, וַעֲבָדִים כְּנַעֲנִיִּים, פְּטוּרִים.
אֲבָל כָּל שְׁאָר הָאֲנָשִׁים, חַיָּבִים. וַאֲפִילוּ יֵשׁ לָהֶן אוּמָנוּת מְכֹעֶרֶת, כְּגוֹן הָאוֹסֵף צוֹאַת כְּלָבִים, וְכוֹרֶה נְחֹשֶׁת, וּמְעַבֵּד עוֹרוֹת, מְטַהֲרִים גּוּפָם וּמַלְבּוּשָׁם וְעוֹלִים לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, וְהֵם מְקֻבָּלִים לְפָנָיו כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, שֶׁלִּכְלוּךְ הַנֶּפֶשׁ הוּא הַמַּמְאִיס בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי ה', וְלֹא הָאוּמָנוּת, כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ בְּנֶאֱמָנוּת. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ, וְנִרְאָה בָּעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג וְלֹא הֵבִיא קָרְבָּן, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְגַם עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן (מצוה תצ).
