הלכות ציצית [שנה א, לך לך]
ה. אם שאל מחבירו טלית מצויצת, אם שאל אותה ללבשה כדי לעלות לדוכן לברכת כהנים, או לעלות לספר תורה וכיוצא בזה, הרי זה לא יברך עליו. אבל אם שאל כדי לקיים מצות עיטוף בציצית, הנה אם שאלו מן השמש שלא מדעת בעלים, לא יברך עליו, כיון שיש מחלוקת באופן זה אם לברך או לא, וברכות אינם מעכבות, וספק ברכות להקל. אבל אם שאלו מדעת בעלים להתעטף בו לקיים מצות ציצית, יוכל לברך, כיון שמן הסתם נתנו לו במתנה על מנת להחזיר, והרי הטלית שלו, ואף על גב דגם בזה יש אומרים שאין לברך על טלית שאולה כלל, מכל מקום באופן זה יש לסמוך על המנהג, ואין למחות ביד המברך. אמנם, ירא שמים יתרחק מטלית שאולה היכא שאפשר לו. וטליתות של הקדש שמונחים בבית הכנסת בתורת צדקה, עבור אלו שאין להם טליתות, לדברי הכל יברך עליהם, ואפילו אם לובשן כדי לעלות לספר תורה.
ו. בזמן הזה אנו רואים שרוב האנשים מקפידים שלא ילבשו אחרים ציצית ותפילין שלהם, ולכן אין ליקח מן השמש ציצית ותפילין של אחרים שלא מדעת בעלים, אלא אם כן יודע השמש בבירור שהבעלים אינם מקפידים, ואין כל הדעות שוות בדברים אלו, הלא גם אנכי מכיר בעצמי שאני מהאנשים המקפידים בזה והטעמים שונים.
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
