מסכת ערלה, פרק ב, משנה א 2

המשך משנה א: הָעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, עוֹלִים בְּאֶחָד וּמָאתַיִם, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לְהָרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינָן מִצְטָרְפִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִצְטָרְפִין בְּנוֹתֵן טַעַם, אֲבָל לֹא לֶאֱסֹר:

המשך משנה א: הָעָרְלָה, וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, עוֹלִים בְּאֶחָד וּמָאתַיִם – רק אם יש בתערובת מאה ותשעים ותשעה חלקים של היתר כנגד החלק של האיסור (כיון שנכפל איסורם, שהרי הם אסורים גם בהנאה, הכפילו את מספר חלקי ההיתר הנצרכים כדי לבטלם), וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לאסור את התערובת, אם זו תערובת של יבש ביבש יש צורך שיהיה אחד ממאתים כדי להתיר, ואם זו תערובת של לח בלח, כל זמן שהוא נותן טעם הרי הוא אוסר, ובטלים באחד בששים. וּבאופן שהתערובת כולה מותרת, כיון שיש מאתים כנגד האיסור, אֵין צָרִיךְ לְהָרִים ולהוציא חלק מסוים, כיון שאין זה ממון של אדם אחר, אלא איסור הנאה בלבד, וכיון שהאיסור בטל ברוב, כל התערובת מותרת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, ערלה וכלאי הכרם אֵינָן מִצְטָרְפִין, בין ביבש ובין בלח, כיון שהם שני איסורים שונים (אך ברישא מודה הוא שהם מצטרפים, כיון שכל הדברים המובאים שם מכונים בלשון 'תרומה'). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִצְטָרְפִין בְּנוֹתֵן טַעַם, שאם התערובת היא של לח בלח יש צורך שיהיה בחלק ההיתר שיעור המבטל את טעם שניהם יחד, והיינו שיהא ששים כנגדם, אֲבָל לֹא לֶאֱסֹר ביבש, שאין צורך שיהיה מאתים כנגד שניהם, אלא כל אחד מצטרף לחלקי ההיתר כדי לבטל את חבירו.