שיעור 27. ספר יהושע, פרק י, ט-יד

ט וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יְהוֹשֻׁ֖עַ פִּתְאֹ֑ם כָּל־הַלַּ֕יְלָה עָלָ֖ה מִן־הַגִּלְגָּֽל׃ י וַיְהֻמֵּ֤ם ה֙' לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכֵּ֥ם מַכָּֽה־גְדוֹלָ֖ה בְּגִבְע֑וֹן וַֽיִּרְדְּפֵ֗ם דֶּ֚רֶךְ מַֽעֲלֵ֣ה בֵית־חוֹרֹ֔ן וַיַּכֵּ֥ם עַד־עֲזֵקָ֖ה וְעַד־מַקֵּדָֽה׃ יא וַיְהִ֞י בְּנֻסָ֣ם ׀ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הֵ֞ם בְּמוֹרַ֤ד בֵּית־חוֹרֹן֙ וַֽה֡' הִשְׁלִ֣יךְ עֲלֵיהֶם֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֧וֹת מִן־הַשָּׁמַ֛יִם עַד־עֲזֵקָ֖ה וַיָּמֻ֑תוּ רַבִּ֗ים אֲשֶׁר־מֵ֨תוּ֙ בְּאַבְנֵ֣י הַבָּרָ֔ד מֵֽאֲשֶׁ֥ר הָֽרְג֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּחָֽרֶב׃ יב אָ֣ז יְדַבֵּ֤ר יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽה֔' בְּי֗וֹם תֵּ֤ת ה֙' אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם וְיָרֵ֖חַ בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן׃ יג וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּֽעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בַּֽחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא־אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים׃ יד וְלֹ֨א הָיָ֜ה כַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לְפָנָ֣יו וְאַֽחֲרָ֔יו לִשְׁמֹ֥עַ ה֖' בְּק֣וֹל אִ֑ישׁ כִּ֣י ה֔' נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל׃

– – – – –

(ט) אחרי שהתקבצו חמשת המלכים להלחם עם הגבעונים על שהשלימו עם ישראל, וקראו הגבעונים ליהושע בן נון שיעזור להם, וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם, ועשה זאת על ידי שכָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל.

(י) וַיְהֻמֵּם ה' לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן, וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן, וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה.

(יא) וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן, וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה, וַיָּמֻתוּ, עד שרַבִּים – מרובים יותר היו אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב.

בפרשת כי תשא מובא שביקש משה רבינו מהקדוש ברוך הוא שתתגלה השגחת ה' על ישראל, עד שלא תהיה מלחמתם טבעית אלא ניסית, ואמר לו ה' (שמות לד י) "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם, וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ", והיו כלולות בזה כמה הבטחות: א. שהנפלאות שיעשה ה' יהיו גלויים לכל העם. ב. שיהיו אלו נפלאות שלא היו דוגמתם עד עתה. ג. שיתפרסמו הדברים בכל העולם ובכל העמים. ומיד לאחר מכן נאמר (שמות לד יא-יב) "שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ", ומכך מובן שאותם ניסים ונפלאות יהיו במלחמת ישראל עם אותם עמים בכיבוש הארץ. ולאחר מכן נאמר (שמות לד כז) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל", ומשה רבינו כתב את הדברים הללו בספר, המכונה להלן 'ספר הישר', כיון שעל ידו יישר את העם ללכת בדרך ה', מאחר וידעו שכריתת הברית עמם נעשתה בתנאי שיקיימו את ציווי ה'. ועתה שראה יהושע שה' נלחם לישראל באמורי, רצה שימלא ה' את כריתת הברית שכרת עם משה ונכתב בספר הישר, לעשות להם נס גלוי ומפורסם: (יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' – דיבר והזכיר את ענין הברית שכרת עמם, בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שהאמורי הוא האומה הראשונה שנמנו בפסוק, וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, כדי שיתקיים התנאי הראשון שבברית, שיהיה הנס לעיני כל ישראל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן, כדי שיהא זה נס שלא היה כמותו מעולם, שיראו הכל שה' עושה ניסים לישראל גם בגרמי השמים העליונים, ויהא זה לעיני כל העולם.

(יג) ומיד כשאמר כן יהושע, הגם שעדיין לא סיים את כל דבריו, מיד וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ, וְיָרֵחַ עָמָד, אך שאר הכוכבים וגרמי השמיים המשיכו בסיבובם הקבוע, ורק השמש והירח עמדו במקומם, והמשיך יהושע ואמר שיהיה נס זה עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו – עד שתסתיים הנקמה בגויים, והוסיף יהושע והסביר את בקשתו, הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר – שהרי ברית זו שכרת עמהם ה' כתובה בספר הישר, שיהיה נס גלוי וגדול כזה בעת מלחמתם עם האמוריים. וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, שזהו מקומו בחצות היום, וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים – ונשאר במקומו עשרים וארבע שעות, ואף שעבור המלחמה לא היה צורך בזמן רב כל כך, מכל מקום כיון שכל הכוכבים המשיכו בסיבובם, אם היו השמש והירח מתחילים לנוע לאחר כמה שעות, היה נוצר בלבול בכל סידור צבא השמים, ולכן נשארו השמש והירח במקומם, וכשעברו עשרים וארבע שעות וחזרו הכוכבים לאותה נקודה, המשיכו השמש והירח את מהלכם הקבוע.

(יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ – שלא נעשה הנס על ידי גזירת ה' או על ידי בקשת הנביא, אלא נעשה בנוסח של גזירה שגזר יהושע בן נון על השמש והירח, ושמע ה' בקולו, וגם לא היה הנס לצורך הנצחון במלחמה, שהרי היו דרכים טבעיות יותר לסייע לישראל לנצח במלחמה, אלא היתה מטרת הנס רק להודיע לכל העולם כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל, ודבר כזה לא היה מעולם.