366. מעשר (ד)

וּמִי שֶׁהַשָּׁעָה דְּחוּקָה לוֹ, כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁיָּכוֹל לִסְמֹךְ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָמוֹן מַעֲשֵׂר לִמְזוֹנוֹת יְלָדָיו שֶׁמֵּעַל גִּיל שֵׁשׁ, אַךְ גַּם בָּזֶה יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן מְדֻיָּק שֶׁל הַפְרָשַׁת הַמַּעֲשֵׂר, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָמוֹן זֶה לְפַרְנָסַת יְלָדָיו שֶׁמֵּעַל גִּיל זֶה.

וְהָרוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת כָּל פִּרְטֵי דִּינֵי הַמַּעֲשֵׂר, יִלְמַד זֹאת בְּסֵפֶר, אוֹ יִשְׁאַל רַב כֵּיצַד לִנְהֹג בָּזֶה, וְאָז יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו וְאָז יַשְׂכִּיל. וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בְּדָבָר זֶה, מִיַּד כְּשֶׁמַּתְחִיל לִנְהֹג בְּהַפְרָשַׁת מַעֲשֵׂר יַעֲשֶׂה תְּנַאי שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן בְּלִי נֶדֶר וּבְלִי קַבָּלָה. וְאַף עַל פִּי כֵן יַקְפִּיד עַל מִצְוָה זוֹ, וְלֹא יַחְזֹר בּוֹ אַף אִם הַדָּבָר קָשֶׁה עָלָיו, וְה' יְצַו אִתּוֹ אֶת הַבְּרָכָה בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה.