מסכת עבודה זרה, חזרה, פרק א, ו – פרק ב, א.

פרק א, משנה ו: במקום שנהגו למכור בהמה דקה, מותרים למכור. ובמקום שנהגו שלא למכור, אין מוכרים. וטעם המנהג, כיון שאסור ליהודי להשכיר את בהמתו לגוי, מחשש שיעבוד בה בשבת, ומחמת כן גזרו חכמים איסור גם במכירת בהמה גסה, ואפילו בקטנותה כגון עגלים וסייחים, בין שבורים ובין שלמים. אמנם רבי יהודה מתיר למכור בהמה שבורה, שרוב המלאכות אינן שייכות בה. ובן בתירא מתיר למכור סוס, כיון שהוא מיועד לרכיבת אדם או לנשיאת צפורים חיות, והחי נושא את עצמו.
משנה ז: אסור למכור לגויים דובים ואריות וכלי נשק וכל דבר העשוי להביא נזק ליהודים. ואין מסייעים להם לבנות את בניני המשפט שלהם ששם גוזרים דינם של בני אדם למוות, ולא את המקומות שבהם הורגים את הנידונים למוות. אבל בונים עמהם בנינים שאינם מיועדים לעבודה זרה ולא להריגת בני אדם, וכן מותר לבנות עמהם מרחץ, הגם שדרכם להעמיד שם עבודה זרה, אך כאשר מגיע היהודי לאותו מקום שמניחים בו את העבודה זרה אסור לו להמשיך ולבנות עמהם.
משנה ח: [אין עושים תכשיטים לעבודה זרה, בין בחנם ובין בשכר. ורבי אליעזר מתיר בשכר. ויש שאין גורסים בבא זו]. אסור למכור לגוי קרקע בארץ ישראל, ולדעת תנא קמא אסור למכור להם פירות המחוברים לקרקע, אך מותר למוכרו לו לכשיקצצנו. ולרבי יהודה מותר למכור לו אפילו בעודו מחובר לקרקע, אם מתנה עמו שיקצצנו. לדעת רבי מאיר אסור להשכיר בית לגוי בארץ ישראל, וכל שכן שלא שדות [שמפקיעם מן המעשרות], ובסוריא מותר להשכיר להם בתים, אבל לא שדות. ובחוץ לארץ מוכרים להם בתים, ומשכירים להם שדות, אבל אסור למכור להם שדות בחוץ לארץ. ולרבי יוסי, בארץ ישראל מותר להשכיר להם בתים, אך לא שדות. ובסוריא מותר למכור בתים, ולהשכיר שדות, אך לא למכור שדות. ובחוץ לארץ מותר אפילו למכור בין בתים ובין שדות.
משנה ט: גם במקום שמותר להשכיר בית לגוי, היינו כמחסן וכדומה, אך לא לבית דירה, כיון שהגוי מכניס לשם עבודה זרה. ובכל מקום אין משכירים לגוי מרחץ, כיון ששם היהודי נקרא עליו, ויסברו בני אדם שהגוי עושה מלאכה בשבת עבור הישראל.
פרק ב, משנה א: אסור להעמיד בהמה בפונדקאות שיש בהם גויים, מפני שהם חשודים על הרביעה. ואסור לאשה להתייחד עם גוי [גם אם אשתו עמו] כיון שחשודים הם על העריות, ולא יתייחד אדם עם גוי, כיון שחשודים על הרציחה. לא תיילד ישראלית את הנכרית בחנם, כיון שמיילדת בן לעבודה זרה [אך בשכר מותר, משום איבה], ונכרית תיילד בת ישראל, ובלבד שתעמודנה נשים ישראליות ותראנה שאין הגויה מזיקה לולד. לא תניק ישראלית ילד גוי, שמגדלתו לעבודה זרה, אך ניתן לתת לגויה להניק ילד יהודי, ברשות אמו היהודיה, שתראה שאין הגויה מזיקה לו.