מסכת עבודה זרה, חזרה, פרק ד, י – פרק ה, ב

פרק ד, משנה י: גוי העומד ליד בור יין של ישראל, ואין ידוע אם נגע בו או לא, אם אותו יין משועבד לגוי מחמת חוב שיש לישראל אליו, יש חשש שנגע בו, ואסור. ואם אינו משועבד לו, מותר. גוי שנפל לבור יין ומת שם, או שמדד את היין על ידי קנה המיוחד לכך, או שהתיז צרעה מעל היין בקנה, או שטפח על בועות היין הרותח בקדירה, לדעת תנא קמא היין אסור בשתיה ומותר בהנאה, ולרבי שמעון מותר הוא אפילו בשתיה. זרק הגוי בכעסו חבית ריקה לבור של יין, מותר היין אפילו בשתיה.
משנה יא: יהודי הדורך בכשרות ענביו של גוי, לעשות מהם יין כשר, יכול להניחו ברשות הגוי, ובתנאי שהבית פתוח לרשות הרבים, ויש בעיר גם יהודים, ואם לא התקיימו תנאים אלו, עליו להושיב שומר, ואף אם אינו יושב ושומר אלא יכול לבוא לפעמים ולהשגיח, היין כשר. ואם היין מונח בבית גוי זר, שלא היו הענבים שייכים לו, לתנא קמא אין חוששים כלל שמא נגע בגוי, אך אם אין הבית פתוח לרשות הרבים ואין שומר, ולרבי שמעון בן אלעזר אף בזה חוששים, ויש צורך שיתקיימו התנאים הנ"ל.
משנה יב: יהודי הדורך ענבים של גוי בכשרות, ומניחו ברשות הגוי, באופנים שהתבאר במשנה הקודמת שהיין מותר, היינו בתנאי שהגוי כתב לו שטר שקיבל את תמורת הענבים, אך אם לא כתב לו כן, ואם ירצה להוציא את היין יעכבנו הגוי עד שישלם, היין אסור, כיון שבאופן זה אין הגוי חושש לגעת ביין.
פרק ה, משנה א: פועל העושה מלאכה ביין נסך או בסתם יין של גויים, האסור, אסרו חכמים בהנאה את שכר הפעולה שקיבל. אמנם אם שכרו לעשות גם מלאכות נוספות, וביניהם מלאכה הנעשית ביין נסך, וכל חלק מהמלאכה משולם בפני עצמו, מה שקיבל תמורת מלאכתו ביין הנסך אסור, ושאר השכר מותר. השוכר חמור להביא עליו יין נסך או סתם יינם של גויים, שכרו אסור, אבל אם שכר הגוי את החמור כדי לרכב עליו, אף שידוע שיטול עמו כד יין לדרכו, שכרו מותר, כיון שעיקר השכירות היא על רכיבת האדם, ולא על נשיאת היין.
משנה ב: יין נסך שנפל על גבי פירות שאין להם חרצנים, או שהם מבוקעים, אם טעם היין משביח את הפירות, הכל אסור. ואם אין הטעם משביח את הפירות, וכגון שנשפך על גבי תאנים יבשות, או על גבי גריסים רותחין, המאכל מותר.