872. דיני אמירה לגוי בשבת, יד-טו
יד. אולם אם נותן לו מעות בערב שבת בסתם כדי לקנות לו, וקצץ לו שכר עבור זה, והאינו יהודי קנה מעצמו בשבת, אין בזה איסור, שהאינו יהודי אדעתא דנפשיה קעביד. ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת. ובזה מותר אף שאין שהות לקנות אלא בשבת. אבל אם יש שהות לקנות ולמכור מבעו"י, מותר אפי' בלא קצץ. ומותר לכתוב צ'יק מער"ש לגוי, ולציין תאריך של שבת, אף שהגוי פודהו בשבת [בחו"ל], ואף מותר לומר לו שיכול לפדותו לצורכו בשבת. ומיהו בכה"ג אם פודה הצ'יק לצורך הישראל, צריך שיקצוץ עמו שכר ע"ז, ושיוכל לפדותו ביום חול. ובמקום צורך גדול אפשר להקל גם אם א"א לפדותו אלא בשבת.
טו. אם נותן מעות לגוי על מנת שיקנה לו איזה דבר מהשוק, וחל יום השוק בשבת, ואינו יכול לקנות או למכור אלא דוקא בשבת, אף שאינו אומר לו בפירוש שיקנה בשבת, נכון להחמיר, דכיון שיום השוק חל בשבת, הוי כאומר לו בפירוש שיקנה בשבת. ובמקום צורך גדול יש להקל בזה היכא דקצץ ואומר לו בסתם, שאינו מזכיר שבת כלל. [וכמו שביארנו לעיל (סימן רמד) גבי מסירת רכב לתיקון אצל מוסך של גויים].
