מסכת עדיות, פרק ב, משנה ג2

המשך משנה ג: וְעַל מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בַּבָּשָׂר, שֶׁהַסַּכִּין וְהַיָּדַיִם טְהוֹרוֹת וְהַבָּשָׂר טָמֵא. וְאִם נִמְצֵאת בַּפֶּרֶשׁ, הַכֹּל טָהוֹר:

המשך משנה ג: מביאה המשנה את עדותו הרביעית של רבי חנינא סגן הכהנים: וְכן העיד עַל מַחַט הטמאה בטומאת מת, שֶׁנִּמְצֵאת בַּבָּשָׂר של הקרבן, לאחר שחיטתו, ויש ספק אם נגעה המחט בסכין ובאדם, שֶׁהַסַּכִּין וְהַיָּדַיִם טְהוֹרוֹת, כיון שהעזרה שבבית המקדש נחשבת רשות הרבים, וספק טומאה ברשות הרבים טהור, וְהַבָּשָׂר טָמֵא, כיון שידוע בודאי שנגעה בו המחט, ואין כאן ספק כלל [ואף על פי שנגעו ידיו של האדם בבשר, הרי טומאת ידים מדרבנן, ולא גזרו טומאה זו במקדש]. וְאִם נִמְצֵאת בַּפֶּרֶשׁ של הקרבן, הַכֹּל טָהוֹר, לפי שלא נגעה בבשר, והפרש הוא משקה סרוח, שאינו מקבל טומאה כלל.