מסכת עדיות, פרק ב, משנה ה2

המשך משנה ה: וְעַל לְפָסִין אִירוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר, אַף בְּמַשָּׂא הַזָּב, טְהוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן:

המשך משנה ה: הדבר השלישי שאמרו לפני רבי ישמעאל: וְעַל לְפָסִין אִירוֹנִיּוֹת – כלי חרס העשוי ככדור עגול וחלול, ואחרי שמלבנים אותו בכבשן חותכים אותו באמצעו, ונעשה שתי קערות, שֶׁכל זמן שלא חתכום, אלא הם כעיגולים שלמים, הֵם טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת, כיון שכלי חרס מקבל טומאה רק מאויר הכלי הפנימי הפתוח, וכאן אין לו אויר פתוח אלא סתום, שאינו מקבל טומאה, ואין כלי חרס מקבל טומאה כלל מצידו החיצוני, וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב – אם הזיז אותם הזב ממקומם, הרי הם נטמאות, כיון שזב מטמא כלים אף בהסטתם ממקומם בלבד. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר, אַף בְּמַשָּׂא הַזָּב, טְהוֹרוֹת – אינם מקבלים טומאה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, לפי שחיתוכם באמצעם הוא גמר מלאכתם, והרי הם עתה ככלי שלא נגמרה מלאכתו, שאינו מקבל טומאה. אמנם תנא קמא סובר שנחשב העיגול ככלי, אף שעדיין לא נחתך, כיון שהוא עומד להחתך, וחיתוכו הוא דבר קל שאין בו מעשה אומנות, והרי הוא כאילו כבר נחלק, ויש לו שם כלי לקבלת טומאה.