שיעור 16, ספר דניאל, פרק ב, כז-כח

כז עָנֵ֧ה דָֽנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָא֙ דִּֽי־מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙ גָּֽזְרִ֔ין יָֽכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃ כח בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶֽהֱוֵ֖א בְּאַֽחֲרִ֣ית יֽוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא׃

֍           ֍            ֍

(כז) לפני שגילה דניאל למלך את החלום ואת פתרונו, רצה להסיר את כעסו מעל החכמים האחרים, ולכן עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא – ענה דניאל לפני המלך וְאָמַר, רָזָא דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל – הסוד ששאל המלך וביקש לדעת, לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא – אין יכולים לגלותו למלך לא חכמים, חוזים, חרטומים ומכשפים, כיון שדבר זה הוא נעלה מהשגת שכל האדם, ומאחר וכוחם של החכמים הללו הוא בידיעת דרכי הטבע או על ידי שדים ומראה הכוכבים, אינם יכולים לדעת דבר זה, ואין חסרון בכך שלא ידעו להשיב על הדבר.

(כח) והוסיף לבאר כיצד הוא יודע את החלום ופתרונו, בְּרַם – אמנם, אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין – יש אלהים בשמים, שהוא המגלה סודות אלו, אך אין לו שייכות עם חכמי הטבע והכישוף, ולכן אין הדבר מורה על חסרון בחכמתם, וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא – והאלהים הודיע למלך נבוכדנצר, מחמת שהוא מלך גדול, את העתיד להיות באחרית הימים [והתכוון לומר לו בכך שלא יחשוב שעדיין ראוי להרוג את כל החכמים, מאחר ואין לו בהם תועלת, ועל כך רמז לו שאין הדבר כן, כיון שרק לגבי חלום גדול כזה, המגלה את העתיד להיות עד אחרית הימים, יש צורך בגילוי מיוחד של ה', אבל לגבי החלומות הפשוטים השייכים לזמן הקרוב, תהיה לו תועלת גם באותם חכמים]. ועתה התחיל דניאל בסיפור החלום עצמו, כיצד היתה תחילתו, חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ דְּנָה הוּא – החלום וחזיון ראשך בהיותך על משכבך, כך היה.