מסכת גיטין, פרק ב, שיעור 12

פרק זה ממשיך לעסוק בתקנת חכמים המובאת בתחילת המסכת, שכל שליח המביא גט ממדינת הים יעיד בעת המסירה ויאמר 'בפני נכתב ובפני נחתם'.

משנה

הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, וְאָמַר רק 'בְּפָנַי נִכְתַּב', אֲבָל לֹא אמר 'בְּפָנַי נֶחְתַּם', או שאמר 'בְּפָנַי נֶחְתַּם' אֲבָל לֹא אמר 'בְּפָנַי נִכְתַּב', או שאמר 'בְּפָנַי נִכְתַּב כּוּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם רק חֶצְיוֹ', כלומר, עד אחד חתם בפניו, ועד שני חתם שלא בפניו, או שאמר 'בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כּוּלּוֹ', הרי זה פָּסוּל.

אֶחָד אוֹמֵר 'בְּפָנַי נִכְתַּב', וְאֶחָד אוֹמֵר 'בְּפָנַי נֶחְתַּם', פָּסוּל, כיון שהצריכו חכמים שהשליח עצמו יאמר את שני הדברים, וכאן השליח אומר רק את אחד מהדברים, ואף שיש עד נוסף המעיד על החלק השני, אין בכך להכשיר את הגט. שְׁנַיִם אוֹמְרִים 'בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב', וְאֶחָד שלישי אוֹמֵר 'בְּפָנַי נֶחְתַּם', הרי הגט פָּסוּל, כיון שאין כאן אחד האומר גם בפני נכתב וגם בפני נחתם. וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.

אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתַּם, הרי הגט כָּשֵׁר, כיון שמיד כשהעידו שנים ואמרו שנחתם בפניהם התקיים הגט בחותמיו, ואין צורך כלל באמירת 'בפני נכתב ובפני נחתם', ולכן אפילו אם לא היה אחד שמעיד ואומר 'בפני נכתב', אלא רק שנים האומרים שבפניהם נחתם הגט, הרי הוא כשר.

גמרא

שנינו במשנה, 'בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ, וּבְפָנַי נֶחְתַּם כּוּלּוֹ, פָּסוּל'. מבררת הגמרא, הֵי חֶצְיוֹ – על איזה חצי מהגט מעיד השליח שנכתב בפניו, אִילֵימָא – אם תרצה לומר שהוא מעיד על חֶצְיוֹ הרִאשׁוֹן של הגט, שנכתב בפניו, אם כן קשה, וְהָאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לעיל (פרק ראשון), אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב בּוֹ הסופר בפני השליח אֶלָּא שִׁיטָה [-שורה] אַחַת לִשְׁמָהּ, שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ, כלומר, די בכך שיעיד ויאמר שבפניו נכתבה השורה הראשונה של הגט לשמה, כדי להכשיר את הגט [כיון שמסתבר שאם הותחל הגט להיעשות בכשרות, סיימו את כתיבתו בכשרות]. מבארת הגמרא, אֶלָּא אָמַר רַב אַשִׁי, עדותו היא בְּחֶצְיוֹ האַחֲרוֹן שנכתב בפניו, ובאופן זה אין עדותו מועילה להכשיר את הגט.

שנינו במשנה, 'בְּפָנַי נִכְתַּב כּוּלּוֹ, וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ, פָּסוּל'. אָמַר רַב אַשִׁי, וַאֲפִילּוּ אם מלבד העד האחד, האומר 'בפני נחתם חציו', ומעיד בכך על חתימת העד האחד, העיד העד השני האומר 'בפני נכתב כולו' ואָמַר 'אֲנִי הוּא עֵד שֵׁנִי', ונמצא ששתי החתימות מקויימות, שהרי על אחד מהם אמר העד 'בפני נחתם', ועל החתימה השניה העיד החותם בעצמו ואמר שהוא העד השני, מכל מקום הגט פָּסוּל. מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם בכך, כיון שדרך הכשרת הגט היא אוֹ כאשר כּוּלּוֹ נעשה בְּקִיּוּם הַגֵּט, והיינו כדרך שמקיימים חתימות של שאר שטרות ממון, שהחותמים עצמם מעידים שהם חתמו על הגט [ובכך בעצם אינם מעידים על החתימה, אלא מעידים על כתיבת הגט עצמה, שידוע להם שנעשתה בשליחות הבעל, ועל כך חתמו], אוֹ כּוּלּוֹ בְּתַקָּנַת חֲכָמִים, שמעיד השליח ששתי החתימות נחתמו בפניו, שתקנו חכמים בגט שנאמן הוא בעדות זו להכשיר את החתימות שבגט, אך כאן אין השליח מעיד על שתי החתימות, ואף העדים החותמים עצמם אינם מעידים על שתי החתימות, אלא חתימה אחת מתקיימת על ידי השליח המביא את הגט, וזו עדות חיצונית על החתימה [אך אין השליח מעיד על הגט עצמו], וחתימה שניה מקויימת על ידי העד עצמו שחתמה, ועדותו היא על כשרות הגט בעצמו, שנעשה בשליחות הבעל, וכיון שיש כאן שני מיני עדות שונים, האחת על החתימה והאחת על הגט עצמו, אין הגט מוכשר בכך.

אֲבָל אִם מלבד עדות השליח על החתימה האחת, הֵעִידוּ שְׁנַיִם – שני עדים, שאינם שליחי הבאת הגט ואינם עדי הגט עצמו עַל הכרת חֲתִימוֹת יָד העד השֵׁנִי, ונמצא שכל העדויות, גם של השליח וגם של אותם שנים, הן על הכרת החתימות, הרי הגט כָּשֵׁר, אִי נָמֵי – וכן גם אם הֵעִיד הוּא – השליח עצמו, וְאַחֵר עימו, עַל חֲתִימַת יָד העד השֵׁנִי, כָּשֵׁר, דְּלֵיכָּא מִידִי – שאין עדות כזו, דְּכִי אָמַר חַד – שאם היה מעיד עליה עד אחד, כָּשֵׁר, וְכִי אָמְרֵי תְּרֵי – ואם יאמרו את אותה עדות שנים, פָּסוּל, ולכן כשם שאם היה השליח לבדו מעיד שנחתמו שתי החתימות בפניו היה הגט כשר, גם כשיש שני עדים על החתימה השניה, כשר. וְגם לגבי האופן השני, לֵיכָּא נַמִּי מִידִי – אין גם עדות כזו, דְּאִילּוּ אַסֵּיק אִיהוּ לְכוּלָּהּ מִילְּתָא – שאם היה השליח עצמו מסיים את כל הגדת העדות, כָּשֵׁר, כפי שהיה הדין אם היה אומר לבדו שבפניו נחתמו שתי החתימות, וְכִי אִיכָּא אַחֵר בַּהֲדֵיהּ – ואם יצטרף עד אחר עימו ויעיד על הכרת החתימה השניה, יהא הגט פָּסוּל, ולכן אם מעיד השליח עם עד נוסף על חתימת העד השני [מלבד עדות השליח שאומר 'בפני נחתם' על חתימת העד הראשון], הרי הגט כשר.