פסקי הלכות, מסכת גיטין, פרק שני (ב)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

ב. אף על פי שחתימת העדים בגט מדבריהם התקינו שיהו העדים מפרשין שמותיהן בגט, וכן התקינו בעידי הגט שאין חותמין אלא זה בפני זה, ואם חתמו זה שלא בפני זה הרי זה גט פסול. וכן תקנו חכמים שיכתוב זמן בגט ומקום כתיבתו כשאר השטרות, שמא תהיה אשתו קרובתו ותזנה כשהיא תחתיו ויכתוב לה גט אחר הזנות ויתן לה ואם לא יהיה בו זמן יכולה לומר קודם הזנות נתגרשתי ולפיכך תקנו זמן בגיטין.

גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהיה מוקדם או מאוחר, או שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו אף על פי שעסוקין באותו ענין, או כתב את הגט בירושלם וטעה וכתב בלוד, כל אלו פסולין עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו. (גירושין, פ"א הלכות כד-כה)

ג. כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שתמתין תשעים יום חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו וחוץ מיום שנתארסה בו, כדי שיודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני.

ומיום כתיבת הגט מונין למגורשת, ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע לידה אלא אחר כמה שנים, מיום הכתיבה מונין, שהרי אינו מתיחד עמה משכתבו לה. (גירושין, פי"א הי"ט)

ד. שטר שכתבוהו ביום ונחתם בלילה הסמוך לו פסול מפני שהוא מוקדם, ואם היו עסוקים בענין עד שנכנס הלילה וחתמוהו אף על פי שקנו ממנו בלילה כשר. (מלוה ולוה, פכ"ג ה"ג)

ה. אמר לעשרה כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי אחד מהן כותב ושנים מהן חותמין ואחד מהן נותנו לה, ואפילו היה הכותב אחד משני העדים שחתמו בו והוא השליח שנתנו לה הרי זה כשר, אמר להן כולכם חתומו כולם חותמין, ואם מנאן בין שמנה כולם בין שמנה מקצתן ואמר להן חתומו הרי זה כאומר כולכם חתומו ושנים שחותמין בתחלה הן משום עדים והשאר משום תנאי. לפיכך אם היו השאר פסולין או חתמו זה היום וזה למחר אפילו לימים הרבה הרי זה כשר, מת אחד מהן קודם חתימה הרי זה גט בטל, היה אחד משנים הראשונים פסול הרי זה גט פסול שמא יאמרו עד פסול כשר בעדות שאר שטרות בעת שיהיו העדים רבים, ולא הכשירוהו בגט שעדיו רבים אלא מפני שעידי מסירה הן העיקר. (גירושין, פ"ט הכ"ז)

ו. אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד כגון דיו וסקרא וקומוס וקלקנתוס וכיוצא בהן, אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד כגון משקין ומי פירות וכיוצא בהן אינו גט, כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר ואין כותבין בהן לכתחלה. (גירושין, פ"ד ה"א)

ז. כותבין במי עפצא לכתחלה על גבי הנייר והעור וכיוצא בהן אבל לא על גבי מגילה עפוצה מפני שאינו ניכר ואם כתב אינו גט, וכן כל כיוצא בו. על הכל כותבין את הגט ואפילו על איסורי הנאה, וכותבין על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו לה בעידי מסירה. (גירושין, פ"ד ה"ב)

ח. ומנין שלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו, שנא' וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה הוא הגט הכשר, יצא דבר שמחוסר קציצה אחר הכתיבה, לפיכך אם כתב גט על קרן הפרה נותן לה את הפרה, ואם חתך הקרן אחר שכתב ונתנו לה אינו גט, וכן אם כתב במחובר אף על פי שחתמו בו העדים אחר שתלשו ונתנו לה אינו גט. (גירושין, פ"א ה"ו)

ט. העדים שחותמין על הגט צריכין להיותם יודעים לקרות ולחתום, אם אינם יודעים לקרות קוראין בפניהם והן חותמין, והוא שיכירו לשון הגט, ואם אינם יודעים לחתום רושמין להם הנייר ברוק וכיוצא בו מדבר שאין רשומו מתקיים והן כותבין על הרושם, ואין עושין כן בשאר שטרות, קל הוא שהקלו בגיטי נשים כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות הואיל וחתימת העדים בגט מדבריהם כמו שביארנו. (גירושין, פ"א הכ"ג)

י. עדים שאין יודעין לחתום וקרעו להן נייר חלק וחתמו על הרשום מכין אותן מכת מרדות והשטר פסול. (מלוה ולוה, פכ"ד ה"ו)

יא. ראש בית דין שהיה יודע ענין השטר וקרא השטר לפניו הסופר שלו, הואיל והוא מאמין אותו ואימתו עליו, הרי זה חותם על השטר אף על פי שלא קראהו הוא בעצמו. ואין שאר העם רשאין לעשות כן עד שיקרא העד השטר מלה מלה. (מלוה ולוה, פכ"ד ה"ז)

יב. שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה עשוי כתיקון שטרי ישראל שאינן יכולין להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו הרי הוא כשר וגובין בו מן המשועבדין, אבל כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהיו עשויין בערכאות שלהם, אבל במקום קבוץ פליליהן בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום, וכן צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהן עדי שטר ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלנות שוחד, ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הן כחרס, וכן שטרי [חוב] והודאות ומתנות ופשרות ומחילות שהן בעדים שלהן אף על פי שיש בהן כל הדברים שמנינו הרי הן כחרסים, והורו רבותי שאפילו שטרי חוב שלהן שנתנו המעות בפניהם פסולין ולא הכשירו אלא שטרי מקח וממכר שנתנו המעות בפניהם ואין אני מודה בזה, אם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה הנעשה בערכאות של עכו"ם נותנו לשני עכו"ם זה שלא בפני זה וקורין לו שנמצא כל אחד מהן כמסיח לפי תומו וגובה בו מבני חורין אבל אין טורפין בו מפני שאין לו קול שהרי לא ידעו הלקוחות במה שנעשה בעכו"ם. (מלוה ולוה, פכ"ז ה"א)

יג. העדים שנותנין הגט בפניהם צריכין לקרותו ואחר כך יתננו לה, ואם נתנו לה בפניהם תחלה חוזרין וקוראין אותו אחר שנתנו לה, קראוהו והוא ביד הבעל או ביד שלוחו והחזירוהו לו וחזר הוא והכניסו לתוך ידו ונתנו לה חוזרין וקוראין אותו.

לא קראוהו אלא נטלתו וזרקתו לים או לאש הרי זו מגורשת הואיל וקראוהו תחלה אין חוששין לו שהחליפו, ולא עוד אלא אפילו אמר הבעל שטר אחר היה ולא היה הגט שקראתם אינו נאמן והרי זו מגורשת. (גירושין, פ"א הלכות יט-כ)

יד. כותבין במי עפצא לכתחלה על גבי הנייר והעור וכיוצא בהן אבל לא על גבי מגילה עפוצה מפני שאינו ניכר ואם כתב אינו גט, וכן כל כיוצא בו. על הכל כותבין את הגט ואפילו על איסורי הנאה, וכותבין על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו לה בעידי מסירה. (גירושין, פ"ד ה"ב)

טו. אין כותבין במחובר אפילו טופס הגט. כתב הטופס במחובר, ותלשו, ואחר כך כתב שם האיש ושם האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם, וחתמו ונתנו לה, כשר. (גירושין, פ"א ה"ז)