מסכת כתובות, פרק ג, משנה ז

משנה ז: אֵיזוֹהִי בֹשֶׁת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. פְּגָם, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. קְנָס, שָׁוֶה בְכָל אָדָם. וְכָל שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִצְבָה מִן הַתּוֹרָה, שָׁוֶה בְכָל אָדָם:

משנה ז: שנינו במשנה לעיל 'המפתה נותן בושת ופגם', ומשנתנו מבארת את דרך האומדן של חיובי תשלום אלו: אֵיזוֹהִי בֹּשֶׁת – כיצד שמים את הבושת, ומבארת המשנה, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, שככל שהמבייש הוא אדם מבוזה יותר, וככל שהמתבייש הוא אדם מכובד יותר, כך גדולה הבושה, ולפי זה אומדים את שווייה. ממשיכה המשנה ומבארת, כיצד אומדים את תשלומי הפְּגָם, רוֹאִין – אומדים אוֹתָהּ, את אותה נערה, כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה הנִמְכֶּרֶת בשוק, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה – כמה היה שווייה להמכר קודם לכן, וְכַמָּה הִיא יָפָה עתה, לאחר שנבעלה [ושווייה פחות כיון שאדון הרוצה לקנות שפחה להשיא לעבדו שיש לו נחת רוח ממנו, רוצה לקנותה כשהיא בתולה]. תשלום קְנָס, שָׁוֶה הוא בְּכָל אָדָם, וכמפורש בתורה, שהאונס או מפתה נענש בחמישים כסף, והמוציא שם רע נענש מאה כסף. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָּה מפורשת מִן הַתּוֹרָה, שָׁוֶה בְּכָל אָדָם.