שיעור 67, ספר דניאל, פרק ז, ה

ה וַֽאֲר֣וּ חֵיוָה֩ אָֽחֳרִ֨י תִנְיָנָ֜ה דָּֽמְיָ֣ה לְדֹ֗ב וְלִשְׂטַר־חַד֙ הֳקִמַ֔ת וּתְלָ֥ת עִלְעִ֛ין בְּפֻמַּ֖הּ בֵּ֣ין שִׁנַּ֑הּ וְכֵן֙ אָֽמְרִ֣ין לַ֔הּ ק֥וּמִֽי אֲכֻ֖לִי בְּשַׂ֥ר שַׂגִּֽיא׃

֍           ֍            ֍

(ה) ולאחר שתם זמנה של החיה הראשונה, שהיא המשל למלכות בבל, וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה – והנה חיה אחרת, שניה, דָּמְיָה לְדֹב – דומה לדוב, שאין לו גבורה כל כך כמו אריה, וזו מלכות מדי ופרס [שהם אוכלים ושותים כדוב], וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת – והוקמה לצד אחד, כלומר, כיון שהיתה המלכות מחולקת למדי ולפרס, ראה את החיה כאילו היא הולכת כל פעם לצד אחר, עד שהוקמה על צידה האחד, כי לאחר שקיבל דריוש המדי את המלכות, הוריש אותה לחתנו כורש הפרסי, ומאז נשארה המלכות ביד פרס, וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ – ושלש צלעות תפוסות בפיה, בֵּין שִׁנַּהּ – בין שיניה, והם שלש מלכויות שתפסה, והם מלכות בבל, מלכות אשור, ומלכות מדי ופרס, וצייר זאת כאילו החיה תופסת את המלכויות בין שיניה ואינה אוכלת אותם, כיון שאין טבע הדוב כטבע האריה לטרוף רק בשר, אלא הדוב ניזון גם מדברים אחרים, ולכן, בשונה מנבוכדנצר, המשול לאריה, שהיה כובש והורג בכל המדינות, בתחילה לא היתה מלכות מדי ופרס הורגת את האנשים במדינות שכבשה, וְכֵן אָמְרִין לַהּ – ובכל זאת פקדו עליה הנביאים, וכאילו אמרו וציוו עליה, קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא – קומי ואכלי בשר הרבה, והיינו שנתנבאו הנביאים שמלכות זו תשחית ותהרוג את יושבי בבל, ודבר זה לא היה מצד טבעם, אלא בגזירת ה'.