שיעור 69, ספר דניאל, פרק ז, ח-ט
ח מִשְׂתַּכַּ֨ל הֲוֵ֜ית בְּקַרְנַיָּ֗א וַֽ֠אֲלוּ קֶ֣רֶן אָֽחֳרִ֤י זְעֵירָה֙ סִלְקָ֣ת בֵּֽינֵיהֵ֔ן וּתְלָ֗ת מִן־קַרְנַיָּא֙ קַדְמָ֣יָתָ֔א אֶתְעֲקַ֖רָה מִן־קֳדָמַ֑הּ וַֽאֲל֨וּ עַיְנִ֜ין כְּעַיְנֵ֤י אֲנָשָׁא֙ בְּקַרְנָא־דָ֔א וּפֻ֖ם מְמַלִּ֥ל רַבְרְבָֽן׃ ט חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כָרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּֽעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כָּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק׃
֍ ֍ ֍
(ח) אומר דניאל, מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא – התבוננתי בקרניים אלו, להשכיל מהם את העתיד להיות באחרית הימים, וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן – והנה קרן אחרת, קטנה, עולה מביניהם, וקרן זו מרמזת על מלכות הישמעאלים ודתם, שנפרדה מהמלכות הכוללת של אדום, ועשתה שלטון לעצמה, וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַהּ – ושלשה מהקרניים הקדומות, כלומר מהממלכות שקדמו לו, נעקרו מלפניו, כי הצטרפו לממשלתו, ואותה קרן היתה שונה משאר הקרניים, כי כל הקרניים האחרות היה כוחם רק בנגיחה וכדומה, שזהו רמז למלחמות שעשו, וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא – והנה בקרן זו יש עיניים כעיני בני אדם, וזהו רמז לחכמה ושכל שיהיה להם, כי ישתמשו בכתבי הקודש כדי להוכיח את דתם, וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן – ופה מדבר גדולות, כי עיקר כוחם יהיה בויכוחים שיעשו בפיהם, ועל ידי דיבורים בלבד ינצחו ממלכות גדולות ויכבשו אותם.
(ט) חָזֵה הֲוֵית – רואה הייתי את החיה הרביעית שבחזיון זה, שהיא קיימת עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו – עד שיגיע הזמן שיושלכו כסאותיהם של מלכי אומות העולם, שעתיד הקדוש ברוך הוא להופכם, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב – והקדוש ברוך הוא שהוא 'נעתק' ונבדל מהימים ומהזמן, כי אינו תחת השפעת הזמן כלל, יושב על כסא המשפט לדון את הארץ, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר – 'לבושו' כשלג חיור, כלומר, הנהגתו היא במידת הרחמים, הנרמזת בצבע הלבן, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא – ושער ראשו כצמר נקי, כלומר, ה'שיער', שזהו הרמז למחשבות הראש הניכרות כלפי חוץ, גם הם מצוירות בצבע הלבן, המורה שיחשוב ה' על ישראל רק צדקה ורחמים, ישועה ונחמה, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר – ממקום כסאו יוצאים ניצוצות אש, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק – גלגלי הכסא הם אש בוערת, וזהו הרמז לקצף והחימה שיהיו באותו זמן על הרשעים, לכלותם מן העולם.
