שיעור 70, ספר דניאל, פרק ז, י-יב

י נְהַ֣ר דִּי־נ֗וּר נָגֵ֤ד וְנָפֵק֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי אֶ֤לֶף אַלְפִין֙ יְשַׁמְּשׁוּנֵּ֔הּ וְרִבּ֥וֹ רִבְבָ֖ן קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן דִּינָ֥א יְתִ֖ב וְסִפְרִ֥ין פְּתִֽיחוּ׃ יא חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית בֵּאדַ֗יִן מִן־קָל֙ מִלַּיָּ֣א רַבְרְבָתָ֔א דִּ֥י קַרְנָ֖א מְמַלֱּלָ֑ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּ֨י קְטִילַ֤ת חֵֽיוְתָא֙ וְהוּבַ֣ד גִּשְׁמַ֔הּ וִֽיהִיבַ֖ת לִֽיקֵדַ֥ת אֶשָּֽׁא׃ יב וּשְׁאָר֙ חֵֽיוָתָ֔א הֶעְדִּ֖יו שָׁלְטָֽנְה֑וֹן וְאַרְכָ֧ה בְחַיִּ֛ין יְהִ֥יבַת לְה֖וֹן עַד־זְמַ֥ן וְעִדָּֽן׃

֍           ֍            ֍

(י) ומבאר עתה כיצד נמשכת האש הגדולה מכסא הכבוד אל הגלגלים, נְהַר דִּי נוּר – נהר של אש בוערת נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי – נמשך ויוצא מלפניו, אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ – אלף אלפי חיות ושרפי קודש מוכנים לשרת את הכסא ולהוריד את האש אל עולם הגלגלים, וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן – ורבבת רבבות הם השרפים והשרים העומדים לפניו, בעולם הכסא, ואותו נהר די נור נמשך ויוצא מעולם הכסא אל עולם הגלגלים, שהוא למטה ממנו, דִּינָא יְתִב – וכביכול הדיין יושב על כסאו,  וְסִפְרִין פְּתִיחוּ – והספרים פתוחים לפניו, לעיין במעשי בני האדם, ולשפוט אותם על עוונותיהם.

(יא) חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן – רואה הייתי אז, בשעת הדין, כי עיקר העוון הנכתב בספרים הוא מִן קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא – מאותו קול של דיבורים גדולים דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָה – שאותה 'קרן' מדברת, והיא קרן הישמעאלים, שנביאם דיבר סרה על האמונה האמיתית בה', ועל זה בא עיקר הדין והעונש, חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא – רואה הייתי עד אשר ניטלה כח חיותו, וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ – ואבד גופו, וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא – וניתנה לשריפת אש, וזה מרמז על נטילת כח מלכות הישמעאלים.

(יב) וּשְׁאָר חֵיוָתָא – ושאר החיות, כלומר, יתר המלכויות, לא אבדו מהעולם באותה שעה לגמרי, אלא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן – הוסר שלטונם החזק, שהיו מתאכזרים על הנתונים לשליטתם, וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן – וניתן להם להשאר בחיים, להנהיג בלא שלטון קשה, אלא בנחת ובטובה, עַד זְמַן וְעִדָּן – עד שיגיע הזמן של אחרית הימים המיועדים לכך.