שיעור 99, ספר דניאל, פרק יא, א-ד

א וַֽאֲנִי֙ בִּשְׁנַ֣ת אַחַ֔ת לְדָֽרְיָ֖וֶשׁ הַמָּדִ֑י עָמְדִ֛י לְמַֽחֲזִ֥יק וּלְמָע֖וֹז לֽוֹ׃ ב וְעַתָּ֕ה אֱמֶ֖ת אַגִּ֣יד לָ֑ךְ הִנֵּה־עוֹד֩ שְׁלֹשָׁ֨ה מְלָכִ֜ים עֹֽמְדִ֣ים לְפָרַ֗ס וְהָֽרְבִיעִי֙ יַֽעֲשִׁ֤יר עֹֽשֶׁר־גָּדוֹל֙ מִכֹּ֔ל וּכְחֶזְקָת֣וֹ בְעָשְׁר֔וֹ יָעִ֣יר הַכֹּ֔ל אֵ֖ת מַלְכ֥וּת יָוָֽן׃ ג וְעָמַ֖ד מֶ֣לֶךְ גִּבּ֑וֹר וּמָשַׁל֙ מִמְשָׁ֣ל רַ֔ב וְעָשָׂ֖ה כִּרְצוֹנֽוֹ׃ ד וּכְעָמְדוֹ֙ תִּשָּׁבֵ֣ר מַלְכוּת֔וֹ וְתֵחָ֕ץ לְאַרְבַּ֖ע רוּח֣וֹת הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹ֣א לְאַֽחֲרִית֗וֹ וְלֹ֤א כְמָשְׁלוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר מָשָׁ֔ל כִּ֤י תִנָּתֵשׁ֙ מַלְכוּת֔וֹ וְלַֽאֲחֵרִ֖ים מִלְּבַד־אֵֽלֶּה׃

֍           ֍            ֍

פרק יא  (א) וַאֲנִי, המלאך, בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי, שהיה ליבו טוב על ישראל, כי שמע את ענין הכתב שנכתב על בלשאצר כעונש על ששלח ידיו בכלי המקדש, ופתרונו של דניאל, ונדר לתת רשות לישראל לבנות את בית המקדש, עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ – עמדתי לחזק את הדבר, להוציאו אל הפועל, ולבסוף נעשה הדבר על ידי כורש, חתנו של דריוש.

(ב) וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ, את אשר נגזר עוד על ישראל, הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס, מלבד כורש עצמו, וְהָרְבִיעִי, עם כורש, יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר גָּדוֹל מִכֹּל, וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל – יעורר את כל צבאו להלחם אֵת מַלְכוּת יָוָן [ובאותו זמן לא היה מלך מסוים ביון, אלא שופטי ארץ, ולכן הם מכונים כאן 'מלכות יון'].

(ג) וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר, הוא אלכסנדר מוקדון, וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב, וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ [ולא האריך בזה, כיון שכבר הובא עניינו לעיל, במראה השני (פרק ח).

(ד) וּכְעָמְדוֹ – בזמן עמידתו, שיהיה באמצע ימיו, תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ, כי מת בקיצור שנים, וְתֵחָץ מלכותו לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם, וכמבואר לעיל (פרק ח' פסוק ח') שתתחלק מלכותו לארבעה ראשים, וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ – לא תישאר המלכות לבניו אחריו, וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל – לא תהיה מלכותם כמלכותו של אלכסנדר מוקדון, כי לא היה אחד מהם שמושל על כל העולם, כמותו, כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ – תיעקר מלכותו מביתו, וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד אֵלֶּה – ומלבד אותם ארבעה מלכים שימלכו תחתיו על רוב העולם, תתחלק המלכות לעוד מושלים קטנים מלבדם.