שיעור 1, ספר עזרא, פרק א, א-ד

א וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֨וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֨וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃ ב כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃ ג מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירֽוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ה֥וּא הָֽאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ ד וְכָל־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכָּל־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֨וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִ֨ם־הַנְּדָבָ֔ה לְבֵ֥ית הָֽאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃

֍           ֍            ֍

ספר עזרא נכתב על ידי עזרא הסופר, לאחר שכתב את ספר דברי הימים, בו מובאים עניני הדורות מאדם הראשון ועד חורבן בית המקדש הראשון, ובספר זה מובאים הדברים שאירעו לאחר שחזרו ישראל מן הגולה ובנו את בית המקדש השני. שני הפסוקים הראשונים בספר זה, הם שני הפסוקים המסיימים את ספר דברי הימים, ולכן פתח את ספרו בוי"ו החיבור, 'ובשנת', כיון שספר זה הוא המשך לספר דברי הימים.

פרק א (א) וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה – כאשר כלה הזמן שהועיד ה' בנבואתו לירמיה, שתחרב בבל לאחר שבעים שנות מלכות, ובאותו זמן שתחרב בבל יפקוד ה' את עמו [אמנם כיון שעדיין לא רצתה הארץ את שבתותיה, מאחר שהבית נחרב רק שמונה עשרה שנה לאחר תחילת מלכות בבל, לכן גם לא נשלם הבנין באותו זמן, אלא התבטל והתעכב עד שעברו שמונה עשרה שנה, אך הפקידה הראשונה היתה באותה שנה], ולכן באותה שנה שחרבה בבל הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ, וְגַם בְּמִכְתָּב, כי בדתי פרס לא היה ניתן לבטל כתב שנכתב בשם המלך, לֵאמֹר.

(ב) כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם, והודה בזה שיש אלהים בשמים המושל על הכל, וחשב שהנהגת הארץ ניתנה בידו, מאחר והוא מולך על כל הארצות [ולכן קרא לה' רק 'אלהי השמים'], וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.

(ג) וכיון שבנין הבית יכול להיעשות רק על ידי עם ישראל, לכן פנה כורש במכתבו לכל האומות ואמר להם, מִי בָכֶם, שיש בארצו מִכָּל עַמּוֹ, צריך הוא לשלוח את היהודים שבארצו לירושלים, ויְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ – עם היהודי אשר בארצו, וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם, כי חשב כורש שרק הנהגת ירושלים נשארה להשגחתו הפרטית של ה', ואילו את הנהגת העולם כולו מסר ה' ליד המערכה.

(ד) אמנם רק מי שיתעורר לעלייה זו ולבנין הבית יעשה כן, וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם, שאין נפשו מתנשאת ומתעוררת לדבר הגדול הזה, או מפני שחסר לו כסף להוצאות הדרך, או לנדבה לבית המקדש, יְנַשְּׂאוּהוּ – ינשאו ויעוררו את רוחו אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ, וגם יתנו לו את הוצאותיו בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, וּבִרְכוּשׁ, וּבִבְהֵמָה לרכב עליה, עִם הַנְּדָבָה שישלחו האומות לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.