שיעור 18, ספר נחמיה, פרק ה, יד-יט

יד גַּ֞ם מִיּ֣וֹם ׀ אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה אוֹתִ֗י לִֽהְי֣וֹת פֶּחָם֮ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָה֒ מִשְּׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֗ים וְ֠עַד שְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁתַּ֨יִם֙ לְאַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא הַמֶּ֔לֶךְ שָׁנִ֖ים שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֑ה אֲנִ֣י וְאַחַ֔י לֶ֥חֶם הַפֶּ֖חָה לֹ֥א אָכַֽלְתִּי׃ טו וְהַפַּחוֹת֩ הָרִֽאשֹׁנִ֨ים אֲשֶׁר־לְפָנַ֜י הִכְבִּ֣ידוּ עַל־הָעָ֗ם וַיִּקְח֨וּ מֵהֶ֜ם בְּלֶ֤חֶם וָיַ֨יִן֙ אַחַר֙ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֣ים אַרְבָּעִ֔ים גַּ֥ם נַֽעֲרֵיהֶ֖ם שָֽׁלְט֣וּ עַל־הָעָ֑ם וַֽאֲנִי֙ לֹֽא־עָשִׂ֣יתִי כֵ֔ן מִפְּנֵ֖י יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים׃ טז וְ֠גַם בִּמְלֶ֜אכֶת הַֽחוֹמָ֤ה הַזֹּאת֙ הֶֽחֱזַ֔קְתִּי וְשָׂדֶ֖ה לֹ֣א קָנִ֑ינוּ וְכָ֨ל־נְעָרַ֔י קְבוּצִ֥ים שָׁ֖ם עַל־הַמְּלָאכָֽה׃ יז וְהַיְּהוּדִ֨ים וְהַסְּגָנִ֜ים מֵאָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֣ים אִ֗ישׁ וְהַבָּאִ֥ים אֵלֵ֛ינוּ מִן־הַגּוֹיִ֥ם אֲשֶׁר־סְבִֽיבֹתֵ֖ינוּ עַל־שֻׁלְחָנִֽי׃ יח וַֽאֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה נַֽעֲשֶׂ֜ה לְי֣וֹם אֶחָ֗ד שׁ֣וֹר אֶחָ֞ד צֹ֠אן שֵׁשׁ־בְּרֻר֤וֹת וְצִפֳּרִים֙ נַֽעֲשׂוּ־לִ֔י וּבֵ֨ין עֲשֶׂ֧רֶת יָמִ֛ים בְּכָל־יַ֖יִן לְהַרְבֵּ֑ה וְעִם־זֶ֗ה לֶ֤חֶם הַפֶּחָה֙ לֹ֣א בִקַּ֔שְׁתִּי כִּֽי־כָֽבְדָ֥ה הָֽעֲבֹדָ֖ה עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃ יט זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָ֑ה כֹּ֥ל אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃

֍           ֍            ֍

(יד) ולעומת זאת שהיטיב לעניים, לא הכביד עולו גם על העשירים, כי גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתִי לִהְיוֹת פֶּחָם [-פֶּחָה שלהם, השר המושל עליהם] בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ, שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אֲנִי וְאַחַי [-חברי], לֶחֶם הַפֶּחָה – לחם הראוי לפחה, שנותנים אותו העם כמס, לֹא אָכַלְתִּי.

(טו) וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל הָעָם, ובתחילה לא לקחו מהם כסף, אלא רק מאכל ומשתה, וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן, אַחַר הוסיפו ולקחו מהם גם כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים, גַּם נַעֲרֵיהֶם של הפחות הראשונים שָׁלְטוּ עַל הָעָם, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן, מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים.

(טז) וְגַם בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי, וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ, כדי להתפרנס ממנה, וְכָל נְעָרַי קְבוּצִים שָׁם עַל הַמְּלָאכָה, ומחמת כן לא היה מי שיעבוד בשדה, ומחמת כן לא היתה לי כל הכנסה.

(יז) ומאידך ההוצאות היו רבות, וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים, מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, וְהַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ, כולם היו סמוכים עַל שֻׁלְחָנִי.

(יח) וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לצורך כל הסמוכים על שולחני לְיוֹם אֶחָד, שׁוֹר אֶחָד, צֹאן שֵׁשׁ בְּרֻרוֹת – מובחרות וטובות, וְצִפֳּרִים, נַעֲשׂוּ – תוקנו והוכנו לִי. והיה נחמיה 'מעשר' את ימיו, ובכל יום עשירי היה מתענה ולא שותה יין, וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים – בימים שבין יום עשירי ליום עשירי, כלומר בשאר תשעת הימים, בְּכָל יַיִן לְהַרְבֵּה – היה מביא על שולחנו מיני יין מרובים, וְעִם זֶה – על אף כל ההוצאה הגדולה שהיתה לו, ללא הכנסה, לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא בִקַּשְׁתִּי מהעם, כִּי כָבְדָה הָעֲבֹדָה עַל הָעָם הַזֶּה.

(יט) זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה ולזכות כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל [-עבור טובת] הָעָם הַזֶּה.