שיעור 39, ספר נחמיה, פרק ט, לב – פרק י,א
לב וְעַתָּ֣ה אֱ֠לֹהֵינוּ הָאֵ֨ל הַגָּד֜וֹל הַגִּבּ֣וֹר וְהַנּוֹרָא֮ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶסֶד֒ אַל־יִמְעַ֣ט לְפָנֶ֡יךָ אֵ֣ת כָּל־הַתְּלָאָ֣ה אֲֽשֶׁר־מְ֠צָאַתְנוּ לִמְלָכֵ֨ינוּ לְשָׂרֵ֧ינוּ וּלְכֹֽהֲנֵ֛ינוּ וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ וְלַֽאֲבֹתֵ֖ינוּ וּלְכָל־עַמֶּ֑ךָ מִימֵי֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ לג וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַֽאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃ לד וְאֶת־מְלָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֨ינוּ֙ כֹּֽהֲנֵ֣ינוּ וַֽאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּֽוֹרָתֶ֑ךָ וְלֹ֤א הִקְשִׁ֨יבוּ֙ אֶל־מִצְו͏ֹתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְו͏ֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַֽעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם׃ לה וְהֵ֣ם בְּמַלְכוּתָם֩ וּבְטֽוּבְךָ֨ הָרָ֜ב אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּ לָהֶ֗ם וּבְאֶ֨רֶץ הָֽרְחָבָ֧ה וְהַשְּׁמֵנָ֛ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּ לִפְנֵיהֶ֖ם לֹ֣א עֲבָד֑וּךָ וְֽלֹא־שָׁ֔בוּ מִמַּֽעַלְלֵיהֶ֖ם הָֽרָעִֽים׃ לו הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּה לַֽאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶֽאֱכֹ֤ל אֶת־פִּרְיָהּ֙ וְאֶת־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃ לז וּתְבֽוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵנוּ מֹֽשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֨נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃
פרק י, א וּבְכָל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּֽרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹֽתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּֽהֲנֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(לב) וְעַתָּה, אֱלֹהֵינוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, מאחר ואתה עדיין שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד, מאחר ומחמת שמירת הברית עם האבות לא עזבת את עמך ישראל, וכל הגלויות היו רק כדי לכפר על עוונותיהם, הרי כבר נענשנו כראוי, ואַל יִמְעַט לְפָנֶיךָ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ, לִמְלָכֵינוּ, לְשָׂרֵינוּ, וּלְכֹהֲנֵינוּ, וְלִנְבִיאֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ, וּלְכָל עַמֶּךָ, מִימֵי מַלְכֵי אַשּׁוּר, שאז התחילו הגלויות, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
(לג) וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ בעונשים אלו, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ, ואף על פי שהיה העונש כראוי במידת האמת לפי החטאים, וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ בכך שגם בגלות, לאחר שבאו עלינו העונשים כדין, לא שבנו בתשובה כראוי.
(לד) וְאֶת – וגם במה שנהגת עם מְלָכֵינוּ, שָׂרֵינוּ, כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ, צדיק אתה, כי בזמן שהיו המלכים והשרים לא היה להם סבל ומצוק, ולֹא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ וּלְעֵדְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם.
(לה) וְהֵם בְּמַלְכוּתָם, וּבְטוּבְךָ הָרָב אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהֶם, וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם, לֹא עֲבָדוּךָ, וְלֹא שָׁבוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם הָרָעִים, ולא עמדו בנסיון העושר, אלא נכשלו בו, וגם לאחר מכן בגלותם, לא עמדו בנסיון העוני, אלא התמידו בחטאיהם.
(לו) וברצונינו לתקן את עוונותיהם, והִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ, אינה בידינו, כי הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ.
(לז) וּתְבוּאָתָהּ של הארץ, מַרְבָּה – אנו משלמים עליה ריבית לַמְּלָכִים הגויים אֲשֶׁר נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ, וְעַל גְּוִיֹּתֵנוּ מֹשְׁלִים אותם מלכים, וּבִבְהֶמְתֵּנוּ – וכן מושלים הם על בהמותינו כִּרְצוֹנָם, וּבְצָרָה גְדֹלָה אֲנָחְנוּ.
פרק י (א) וּבְכָל זֹאת – על אף הקושי, הצרה והעניות, אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים – כורתים אנו עם ה' ברית נאמנת וקיימת, בהיפך מאבותינו שלא עבדו את ה' כראוי, ובזה נתקן את עוונם, וְעַל הֶחָתוּם, שָׂרֵינוּ, לְוִיֵּנוּ, כֹּהֲנֵינוּ.
