שיעור 57, ספר דברי הימים א, פרק יב, לה-מא
לה וּמִנַּפְתָּלִ֖י שָׂרִ֣ים אָ֑לֶף וְעִמָּהֶם֙ בְּצִנָּ֣ה וַֽחֲנִ֔ית שְׁלֹשִׁ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה אָֽלֶף׃ לו וּמִן־הַדָּנִי֙ עֹֽרְכֵ֣י מִלְחָמָ֔ה עֶשְׂרִֽים־וּשְׁמוֹנָ֥ה אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ לז וּמֵֽאָשֵׁ֗ר יֽוֹצְאֵ֥י צָבָ֛א לַֽעֲרֹ֥ךְ מִלְחָמָ֖ה אַרְבָּעִ֥ים אָֽלֶף׃ לח וּמֵעֵ֣בֶר לַ֠יַּרְדֵּן מִן־הָרֽאוּבֵנִ֨י וְהַגָּדִ֜י וַֽחֲצִ֣י ׀ שֵׁ֣בֶט מְנַשֶּׁ֗ה בְּכֹל֙ כְּלֵי֙ צְבָ֣א מִלְחָמָ֔ה מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ לט כָּל־אֵ֜לֶּה אַנְשֵׁ֣י מִלְחָמָה֮ עֹדְרֵ֣י מַֽעֲרָכָה֒ בְּלֵבָ֤ב שָׁלֵם֙ בָּ֣אוּ חֶבְר֔וֹנָה לְהַמְלִ֥יךְ אֶת־דָּוִ֖יד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְ֠גַם כָּל־שֵׁרִ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל לֵ֥ב אֶחָ֖ד לְהַמְלִ֥יךְ אֶת־דָּוִֽיד׃ מ וַיִּֽהְיוּ־שָׁ֤ם עִם־דָּוִיד֙ יָמִ֣ים שְׁלוֹשָׁ֔ה אֹֽכְלִ֖ים וְשׁוֹתִ֑ים כִּֽי־הֵכִ֥ינוּ לָהֶ֖ם אֲחֵיהֶֽם׃ מא וְגַ֣ם הַקְּרֽוֹבִים־אֲ֠לֵיהֶם עַד־יִשָּׂשכָ֨ר וּזְבֻל֜וּן וְנַפְתָּלִ֗י מְבִיאִ֣ים לֶ֡חֶם בַּֽחֲמוֹרִ֣ים וּבַגְּמַלִּ֣ים וּבַפְּרָדִ֣ים ׀ וּֽבַבָּקָ֡ר מַֽאֲכָ֡ל קֶ֠מַח דְּבֵלִ֨ים וְצִמּוּקִ֧ים וְיַֽיִן־וְשֶׁ֛מֶן וּבָקָ֥ר וְצֹ֖אן לָרֹ֑ב כִּ֥י שִׂמְחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(לה) וּמִנַּפְתָּלִי, שָׂרִים אָלֶף, וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף.
(לו) וּמִן הַדָּנִי [-משבט דן] עֹרְכֵי מִלְחָמָה, עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
(לז) וּמֵאָשֵׁר, יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה, אַרְבָּעִים אָלֶף.
(לח) וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
(לט) כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה, עֹדְרֵי [-עורכי] מַעֲרָכָה, בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה, לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְגַם כָּל שֵׁרִית [-שארית] יִשְׂרָאֵל, שלא באו לחברון, היו כולם בלֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד.
(מ) וַיִּהְיוּ שָׁם עִם דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה, אֹכְלִים וְשׁוֹתִים, כִּי הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם אנשי חברון.
(מא) וְגַם הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם – לאנשי חברון, עַד יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי, מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר, מַאֲכָל קֶמַח – מיני מאכל העשויים מקמח, דְּבֵלִים [-תאנים מיובשות] וְצִמּוּקִים, וְיַיִן, וְשֶׁמֶן, וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב, כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל על שהמליכו מלך חכם ומצליח, ולכן עשו משתה ושמחה.
