מסכת חולין, פרק י, משנה ב

משנה ב: כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ, חַיָּבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ, פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ:

משנה ב: כָּל בהמות הַקֳּדָשִׁים [-שהוקדשו לקרבן], שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן – שבזמן שהוקדשו כבר היה בהם מום קבוע, הפוסל אותם להקרבה, אך נשארה בהם קדושת דמים, ככל חפץ שאינו ראוי להקרבה המוקדש, וְנִפְדּוּ תמורת ממון ויצאו בכך לחולין, חַיָּבִין בַּבְּכוֹרָה – אם ילדה הבהמה ולד בכור לאחר הפדיון, יש בו קדושת בכורה, וְחייבים בַמַּתָּנוֹת– בנתינת זרוע לחיים וקיבה לאחר שחיטתם, וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד – מותר לגזוז את צמרם ולהשתמש בו, ומותר לעבוד בהם, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר, לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ,אפילו קודם שנפדו, פָּטוּר, מאחר ואינם ראויים כלל להקרבה בפנים, וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה – המחליף אותם בבהמה אחרת אין חלה קדושה על הבהמה האחרת, כיון ש'תמורה' שייכת רק בבהמה הראויה להקרבה, וְאִם מֵתוּ, יִפָּדוּ, ואף על פי שאינם ראויים אלא להאכלתם לכלבים, ואין פודים קדשים להאכילם לכלבים, הרי בהמות אלו לא היו ראויים כלל להקרבה, ודינם כשאר חפצים המוקדשים לבדק הבית. חוּץ מִן הַבְּכוֹר של בהמה טהורה,וּמִן הַמַּעֲשֵׂר – ממעשר בהמה, שכל אלו חלה עליהם קדושה מעצמם, הבכור כשנולד והמעשר כשיצא עשירי, ואף אם הם בעלי מום חלה עליהם קדושת הגוף, אלא שאין מקריבים אותם. וכֹּל הבהמות שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, כלומר, שהוקדשו כשהם תמימים וראויים להקרבה ואחר כך נפל בהם מום קבוע, אוֹ שקדם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן, כלומר, שבדעת הקדשתם היה בהם מום העתיד לעבור, שאינם נפסלים בכך לעולם מן ההקרבה,וּלְאַחַר מִכָּאן – אחרי שהוקדשו נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ, וְנִפְדּוּ, כיון שהיה זמן מסוים שהיו ראויים להקרבה, הרי הם פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה – אם ילדה הבהמה בכור, אין בו קדושת בכורה, כיון שהולד של בהמת קרבן הוא קרבן כמותה, וּמִן הַמַּתָּנוֹת – זרוע לחיים וקיבה, ואף שעל ידי הפדיון הותרו באכילה, שאר הדברים נשארו אסורים, וְלכן אֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין כדי לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד – גם לאחר פדיונם אסורים בגיזה ועבודה, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר אף לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, כיון שאף חלב הקרבן שנפדה אסור לעולם, והולד אסור רק באופן שהתעברה הבהמה קודם שנפדתה, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב, והיינו רק כשהיה זה מום בדוקין שבעין, שבמום זה נחשב הקרבן קצת כראוי להקרבה, מאחר ואם העלוהו על גבי המזבח אינו יורד, אך בשאר מומים, שאינם קרבים כלל,  וְקודם פדיונם עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שאם החליפם בבהמה אחרת, הוא ותמורתו קודש, וְאִם מֵתוּ מעצמם קודם שנפדו יִקָּבֵרוּ, כיון שאין פודים את הקדשים כדי להאכילם לכלבים.