(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)
כא. אסור לאכול בסוכה באופן שרק ראשו ורובו בסוכה ואילו שולחנו בתוך הבית, מחשש שיגרר אחר שולחנו.
כב. שיעור סוכה כשרה הוא לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים, שזהו שיעור מקום ישיבת האדם, ראשו רובו ושולחנו.
כג. נשים, עבדים כנעניים, וקטנים, פטורים מסוכה.
כד. קטן שאינו צריך לאמו, והיינו שמתעורר בלילה ואינו קורא לה שוב ושוב עד שתבא, וזהו בגיל שש, חייב אביו לחנכו במצוות סוכה.
כה. כל שבעת ימי חג הסוכות צריך האדם לעשות את סוכתו כדירת קבע, ואת ביתו כדירת עראי. ולכן עליו להכניס לסוכה את כליו הנאים, מצעיו הנאים, אוכל ושותה ומטייל בסוכה.
כו. כאשר חוזר האדם בלימודו על דברים שכבר למד, יעשה זאת בסוכה. אך כאשר הוא לומד דברים חדשים, הצריכים עיון רב, ובסוכה קשה לו לעיין כל כך, ילמד בביתו.
כז. אם יורדים גשמים בשיעור הראוי לקלקל תבשיל של גריסים שאינו רך ואינו קשה, הממהר להתקלקל, מותר לצאת מהסוכה.
כח. היוצא מהסוכה מחמת ירידת גשמים והתחיל לאכול בביתו, אף אחרי שפסקו הגשמים אינו חייב לחזור לסוכה. וכן אם מחמת הגשמים נכנס לישון בביתו, אינו צריך לחזור לסוכה כשפסקו הגשמים, עד סוף הלילה.
כט. מותר להניח בסוכה כלי שתיה כמו כדים וכוסות, אך אסור להכניס אליה קדירות וכדומה, שאין זה כבוד הסוכה.
ל. אם הסוכה גדולה, יניח את הנר בתוכה. אם הסוכה קטנה, יניח את הנר בחוץ.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת סוכה, פרק שלישי (א)
א. אין יוצאים ידי חובה בארבעת המינים הגזולים, כיון שזו מצוה הבאה בעבירה.
ב. אם אחד מארבעת המינים יבש, הרי הוא פסול, לפי שאינו 'הדר'. אך אם נשאר בראש ההדס שלשה עלים לחים, כשר.
ג. אם אחד מארבעת המינים הוא של עבודה זרה או עיר הנדחת, העומד לשריפה, הרי הוא כמי שאין לו שיעור, ופסול.
ד. אם נחתך ראש הלולב או הערבה, הרי הם פסולים, לפי שאין זה 'הדר'. אבל אם נחתך ראש ההדס, כיון שהעלים מסתירים את מקום החתך, כשר.
ה. לולב, הדס או ערבה שנחתכו עליהם לגמרי, הרי הם פסולים, ואפילו אם אגדם בחוט וכדומה.
ו. לולב שנפרדו עליו בראשיהם, אך עדיין מחוברים הם לשדרה, הרי הוא כשר.
ז. לולב שעליו קצרים ביותר, אם ראש העלה התחתון מגיע לקצה העלה העליון, כשר.
ח. שיעור הדסים וערבות שלשה טפחים, ושיעור הלולב ארבעה טפחים, והטפח הנוסף הוא כדי לנענע בו. ואין להם שיעור למעלה, אלא אפילו ארוכים ביותר, כשרים, ובלבד שיצא הלולב למעלה מהם טפח.
ט. אם נסדק ראש העלה העליון שבלולב, כשר. אך אם נסדק עד שנראה כשני ראשים מופרדים ממש, פסול.
י. לולב העשוי קמטים קמטים, או שיש בו קוצים, או שהוא מתכופף כמו עשב רך, או שהוא קשה ואי אפשר לכופפו, פסול. אך אם רק התחיל להתקשות ולא התקשה לגמרי, כשר.
יא. לולב שהוא עקום כמגל, אם העקמימות היא בצד השדרה, שהיא כפופה לאחוריה, כשר. אך אם העקמימות לפניו או לצדדים, פסול.
יב. לולב שכל עליו בודדים, ואינם כפולים, פסול.
יג. אם היו עליו כפולים, אך נפרדו לגמרי זה מזה גם במקום חיבורן, פסול. אך אם נשארו מחוברים בגבם, ורק לפניהם נפרדו, כשר.
יד. הדס שיש בו ענבים ירוקים, כשר.
טו. הדס שיש בו ענבים אדומים או שחורים, אם הם בכמות פחותה מהעלים, כשר. ואם הם בשיעור מרובה מהעלים, פסול, עד שימעטם, ואסור למעטם ביום טוב עצמו, ואם עבר ומיעטם, כשר.
טז. יש צורך שייצאו שלשת עלי ההדס מאותו גובה בענף, ואם היו רק שנים באותו גובה ושלישי נמוך או גבוה יותר, פסול.
יז. אם נשרו עלי ההדס ונשארו שלשה, ואפילו אם נשרו רוב העלים, כגון שהיו שבעה בכל קן, כיון שנשארו שלשה, כשר.
יח. אין חיוב לאגוד את הלולב ומיניו, אך יש בכך הידור מצוה, וניתן לאוגדו אף בדבר שאינו מינו.
יט. אם אוגד האדם את הלולב ומיניו ביום טוב, לא יעשה קשר ממש, אלא שזירה או עניבה וכדומה.
כ. נאמר בפסוק 'זה א-לי ואנוהו', ללמד שצריך האדם להתנאות במצוות, כגון לעשות לולב נאה, סוכה נאה, שופר נאה וטלית נאה.
כא. כדי להדר במצוה צריך האדם להוסיף שליש ממחיר המצוה עצמה, ואותו שליש נאמד לאחר התוספת, ולכן צריך להוסיף חצי ממחיר המצוה הפחות מהודרת, כדי לקנות את המהודרת יותר.
כב. ערבה שכמשה ולא יבשה, או שנשרו מקצת עליה, או הצומחת על מי גשמים, כשרה.
כג. הצפצפה, שעליה עגולים, הקנה שלה לבן ופיה דומה למסר, ששיניו בולטים כלפי האמצע, פסולה.
