מסכת ערכין, פרק א, משנה א

פרק א, משנה א: הכֹּל מַעֲרִיכִין, וְנֶעֱרָכִין, נוֹדְרִים, וְנִדָּרִים, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, נָשִׁים וַעֲבָדִים. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, נוֹדְרִים וְנדָּרִים וּמַעֲרִיכִין, אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין, שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ אֶלָּא זָכָר וַדַּאי וּנְקֵבָה וַדָּאִית. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, נִדָּרִין וְנֶעֱרָכִין, אֲבָל לֹא נוֹדְרִין וְלֹא מַעֲרִיכִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דָּעַת. פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ, נִדָּר אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ:

מסכת ערכין עוסקת באדם המתחייב לתת להקדש את ערכו של אדם מסוים, או את ערך עצמו, ובאופן זה אין אומדים את שוויו האמיתי של האדם להמכר כעבד בשוק, אלא כפי הערך הקצוב בתורה בפרשה זו, כפי שנאמר בתורה (ויקרא כז ב-ח) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'. וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל. וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים. וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף. וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים. וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן". אמנם אם לא נדר האדם בלשון 'ערך', אלא נדר שיתן את דמיו של אדם פלוני, חייב הוא לתת את שוויו כפי שנמכר בשוק.

פרק א, משנה א: הכֹּל מַעֲרִיכִין – כל אדם יכול לחייב את עצמו לתת ערכו של אדם מסוים, וְנֶעֱרָכִין – וניתן להתחייב לתת את ערכו של כל אדם, וכן הכל נוֹדְרִים – יכולים לנדור לתת את שוויו של אדם מסוים, וְנִדָּרִים – ניתן לנדור לתת את שוויו של כל אדם, כֹּהֲנִים, וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים [והחידוש הוא בכהנים, שאף על פי שבהערכה צריך להעמיד את הנערך לפני הכהן, והיה מקום לומר שאין מעמידים כהן לפני כהן, השמיעה לנו המשנה שאף כהנים נערכים, ואגב כך כתבה גם לויים וישראלים], נָשִׁים, וַעֲבָדִים כנעניים.

טֻמְטוּם [שאין ידוע אם הוא זכר או נקבה], וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס [שיש לו סימני זכר וסימני נקבה], נוֹדְרִים – יכולים הם לנדור לתת את שוויו של אדם מסוים, וְנִדָּרִים – יכול אדם אחר לנדור שיתן את שוויים, כיון שיש להם שווי להמכר בשוק, וּמַעֲרִיכִין – יכולים הם להתחייב לתת את ערכו של אדם מסוים, אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין – אין אדם אחר יכול להתחייב לתת את ערכם, כיון שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ אֶלָּא זָכָר וַדַּאי וּנְקֵבָה וַדָּאִית, שנכתב ערכם בפרשה.

חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, נִדָּרִין וְנֶעֱרָכִין, כיון שיש להם שווי להמכר בשוק, ויש להם ערך, אֲבָל לֹא נוֹדְרִין בעצמם וְלֹא מַעֲרִיכִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דָּעַת, ואינם יכולים לנדור. קטן פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ, נִדָּר – ניתן לנדור לתת את שוויו, כיון שיש לו שווי להמכר בשוק, אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ, כיון שבפרשת ערכין נאמר ערך בני אדם מבני חודש ומעלה בלבד.