מסכת ערכין, פרק ו, משנה א

פרק ו, משנה א: שׁוּם הַיְתוֹמִים שְׁלשִׁים יוֹם, וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ שִׁשִׁים יוֹם, וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעָרֶב. הַמַּקְדִּישׁ נָכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְתֻבַּת אִשָּׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, יַדִּיר הֲנָאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. כַּיוֹצֵא בוֹ, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, (אַף) הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָה וְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ, יַדִּיר הֲנָאָה, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה קְנוּנְיָא עַל נְכָסָיו שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ:

פרק ו, משנה א: אדם שהיה חייב ממון לאחרים, ומת, אם ידוע בבירור שלא פרע את חובו, והשאיר אחריו נכסים, גובים הנושים בו מנכסים אלו הגם שהם ביד היתומים. אמנם, כדי שלא ייגרם הפסד גדול ליתומים, מכריזים על מכירת הקרקעות, כדי שיקנו אותם ביוקר. שׁוּם הַיְתוֹמִים – כאשר בית דין שמים את קרקע היתומים כדי למוכרה לבעלי חובות של אביהם, שְׁלשִׁים יוֹםרצופים, שבהם מכריזים בכל יום בבוקר ובערב על מכירת הקרקע, וְשׁוּםהַהֶקְדֵּשׁ – המקדיש שדה מקנה [שדה שקנאה בעצמו מאחרים, ולא שירשה מאבותיו], והיא נפדית בדמים כפי שוויה, מכריזים עליה שִׁשִׁים יוֹם, וּמַכְרִיזִיןבַּבֹּקֶר וּבָעָרֶב, כשהפועלים יוצאים לעבודתם בשדה וכשהם חוזרים מעבודתם.

הַמַּקְדִּישׁ את כל נְכָסָיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְתֻבַּת אִשָּׁה – גרש את אשתו והתחייב בדמי כתובתה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אנו חוששים שמא לא היו אלו גירושין אמיתיים, אלא עשה עמה קנוניא על ההקדש, שיגרשנה, ותטול כתובתה מההקדש [כיון ששעבוד הכתובה קדם להקדשת כל הנכסים, גובה את כתובתה מההקדש], ואחר כך יחזירנה וישתמשו יחד בממון, וכדי למנוע חשש זה, כְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, יַדִּיר הֲנָאָה – ידור נדר על דעת רבים, שאין לו התרה, שלא יחזירנה לעולם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ להדירה הנאה, ואין חוששים לקנוניא, כיון שהוא סובר שאדם יכול להשאל על הקדשו כשם שנשאלים על נדרים, ואם ירצה אותו אדם יוכל להשאל על הנדר, ואינו צריך לעשות קנוניא על ההקדש. כַּיוֹצֵא בוֹ – דין דומה לכך אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אַף הֶעָרֵבלָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָה – אדם שקיבל על עצמו ערבות להתחייבות הבעל לכתובת אשתו, וְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ – עומד לגרשה, ואין לבעל ממון לשלם את כתובתה, ותובעת מהערב שישלם לה כתובתה, יַדִּיר הֲנָאָה – ידור הבעל נדר שאין לו הפרה שלא יחזיר את אשתו, מחשש שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה קְנוּנְיָא עַל נְכָסָיו שֶׁלזֶה, שבאמת אינו מתכוון לגרשה, אלא עושה כן רק כדי שהיא תגבה את דמי הכתובה מהערב, וְיַחֲזִיר הלה אֶת אִשְׁתּוֹ וישתמשו יחד בממון.