[תתקצז] מסכת בבא מציעא, חזרה, פרק א

פרק א, משנה א: שני בני אדם התפוסים בחפץ אחד, וכל אחד טוען שכולו שלו [מפני שמצאו, או מפני שקנאו], כל אחד נשבע שיש לו בו לפחות חצי, ונוטל חצי. ואם אחד טוען שכולו שלו ואחד טוען שחציו שלו, האומר שהכל שלו ישבע שיש לו לפחות שלשה רבעים, ויטלם. והאומר שחציה שלו ישבע שיש לו לפחות רבע, ויטלנו.

משנה ב: וכן אם היו שנים רוכבים על בהמה, או אחד רוכב עליה ואחד מנהיגה, חולקים בשבועה, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת. ואם שניהם מודים שהחפץ של שניהם, או שיש להם עדים על כך, חולקים ללא שבועה.

משנה ג: המבקש מחבירו שיתן לו מציאה המונחת ברשות הרבים, ולאחר שהגביה הלה את המציאה אמר זכיתי בה לעצמי, זכה. אך אם כבר נתנה לחבירו, ואחר כך טוען שהתכוין מתחילה לזכות בה לעצמו, לא זכה.

משנה ד: הנופל על גבי מציאה ולא עשה בה קנין, לא זכה בה, ואם בא אחר ועשה בה קנין, זכה לעצמו.

חצירו של אדם קונה לו דברי הפקר שנכנסו אליה, ובתנאי שיהיו משתמרים בה ולא יוכלו לברוח משם בקלות, ולכן אם נכנס לחצירו צבי שרגלו שבורה, או גוזלים שאינם יכולים לעוף, זכה בהם. אך צבי בריא וגוזלות שיודעים לעוף, אינם נקנים לו בקנין חצר.

משנה ה: בנו ובתו של האדם הסמוכים על שולחנו, ומצאו מציאה, מציאתם לאביהם. מציאת עבד ושפחה הכנעניים, שייכת לאדון. מציאת אשה, שייכת לבעלה. מציאת בנו ובתו שאינם סמוכים על שולחנו, מציאת אשתו לאחר שגירשה, ואף ספק גירושין, ומציאת עבדו ושפחתו העבריים, הרי הם שלהם.

משנה ו: המוצא שטר חוב שכתוב בהם שניתן לגבות בו מלקוחות של הלווה, לא יחזירם למלווה, אפילו אם הלווה אומר שאינם פרועים, מחשש שבאמת הם פרועים, והמלווה והלווה יעשו קנוניא על הלקוחות. אך אם אין כתוב בהם שניתן לגבות בהם מלקוחות, והלווה מודה שאינם פרועים, לרבי מאיר יחזירם למלווה, מאחר ואין גובים בהם מלקוחות, ולחכמים לא יחזירם, כיון שבכל שטר ניתן לגבות מלקוחות, ואף אם אין הדבר כתוב בו בפירוש.

משנה ז: מצא גיטי נשים, שחרורי עבדים כנעניים, שטרי צוואת שכיב מרע, שטרות מתנה, שובר על פרעון חוב, וכותב השטר אומר שלא יתנוהו לאדם שאליו הוא נועד, יעשה כדבריו ולא יתן את השטר לאותו אדם, מחשש שכותב השטר התחרט מהמעשה ולא השתמש עדיין בשטר, וממילא לא חל הדבר הכתוב בו.

משנה ח: מצא האדם כתבי בית דין, כגון כתב שומא על קרקע של הלוה, הנותן את הקרקע למלוה, או כתב התחייבות על האדם לזון את ילדי אשתו, שטר חליצה לאשה שמת בעלה ללא בנים, שטר מיאון לקטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, שטרות שבהם בררו בעלי הדין דיינים, וכל שטרות מעשה בית דין, יחזירם לבעליהם, כיון שאין בהם כל חשש.

מצא שטרות בכלי שיש בו סימן, או שמצא שלש שטרות או יותר כרוכים או אגודים יחד, ומנין השטרות נחשב כסימן, יחזירם על פי סימנים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם נמצאו שלשה שטרות של לוה אחד ומלוים שונים, יחזיר הכל ללוה. ואם היו כל השטרות של מלוה אחד וכמה לווים, יחזיר למלוה.

המוצא שטר של אחרים בין שטרותיו, ואינו יודע אם נמסר לו מהמלוה או מהלוה, יהא מונח עד שיבא אליהו.

המוצא בין שטרותיו שובר על אחד משטרות החוב שיש לו על אחרים, ואותו שטר חוב נמצא בין שטרותיו הקרועים, אף שאינו זוכר שהוא פרוע, עליו לנהוג ככתוב בשובר, ולהחזיקו כפרוע.