ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ז, ג-ה
הלכות יסודי התורה / פרק שביעי
ג) הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה, דרך משל מודיעין לו, ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו, ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכיות ושעבודן. וכמו החיות שראה יחזקאל, והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיה, והמגלה שראה יחזקאל, והאיפה שראה זכריה, וכן שאר הנביאים. מהם אומרים בנבואתם את המשל ואת פתרונו, כמו אלו שהוזכרו לעיל, ויש שהן אומרים הפתרון בלבד, ופעמים אומרים המשל בלבד בלא פתרון, כמקצת דברי יחזקאל וזכריה, ומכל מקום כולן במשל ודרך חידה הם מתנבאים:
ד) כל הנביאים, אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונים דעתם, ויושבים שמחים וטובי לב, ומתבודדים, לפי שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים היו לפניהם נבל ותוף, וחליל וכנור, והם מבקשים הנבואה, וזהו שנאמר 'והמה מתנבאים', כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שינבאו, כמו שאתה אומר 'פלוני מתגדל':
ה) אלו שהם מבקשין להתנבא, ועדיין לא התנבאו, הם הנקראים 'בני הנביאים', ואף על פי שמכוונים דעתם לנבואה, אין הכרח שיזכו לכך, אלא אפשר שתשרה שכינה עליהן ויתנבאו, ואפשר שלא תשרה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
