ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ז, ו
ו) כל הדברים שאמרנו בדרכי הנביאים, הם דרך נבואה לכל הנביאים, הראשונים והאחרונים, חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים. ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים, שכל הנביאים מתנבאים בחלום או במראה, ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד, שנאמר 'ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו'. כל הנביאים מתנבאים על ידי מלאך, לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה, ואילו משה רבינו לא מתנבא על ידי מלאך, אלא מפי ה', שנאמר 'פה אל פה אדבר בו', ונאמר 'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים', ונאמר 'ותמונת ה' יביט', כלומר, שאין שם משל, אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל, הוא שהתורה מעידה עליו 'במראה ולא בחידות', שאינו מתנבא בחידה, אלא 'במראה', שרואה הדבר על בוריו:
כל הנביאים, בשעה שהם מתנבאים הרי הם יראים ונבהלים ומתמוגגין, ומשה רבינו אינו כן, הוא שהכתוב אומר 'כאשר ידבר איש אל רעהו', כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו, כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם. כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו, ואילו משה רבינו אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ, רוח הקודש לובשתו, ונבואה שורה עליו, ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן תמיד ועומד כמלאכי השרת, לפיכך מתנבא בכל עת, שנאמר 'עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם'. ובזה הבטיחו האל, שנאמר 'לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי', הא למדת שכל שאר הנביאים, כשהנבואה מסתלקת מהם, חוזרים לאהלם, שהוא רמז לצרכי הגוף כלם, כשאר העם, לפיכך אין שאר הנביאים פורשין מנשותיהם, ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון, לפיכך פירש מן האשה לעולם, ופירש מן הדומה לו, ונקשרה דעתו לצור העולמים, ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם, וקרן עור פניו, ונתקדש כמלאכים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
