ספר המדע: הלכות דעות, פרק ד, ב-ג
ב) לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו, אלא יפחות כמו רביע מכדי שביעתו, ולא ישתה מים בתוך המזון, אלא מעט ומזוג ביין. וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו, שותה מה שהוא צריך לשתות. ולא ירבה לשתות מים, ואפילו כשיתעכל המזון. ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, שמא יהיה צריך לנקביו. לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה, עד שיתחיל גופו לחום [-להתחמם], או יעשה מלאכתו, או יתיגע ביגע אחר, כללו של דבר, יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום, וישקוט מעט עד שתתישב נפשו, ואוכל. ואם רחץ בחמין אחר שיגע, הרי זה טוב, ואחר כך שוהה מעט, ואוכל:
ג) לעולם כשיאכל אדם, ישב במקומו, או יטה על שמאל, ולא יהלך, ולא ירכב, ולא ייגע, ולא יזעזע גופו, ולא יטייל, אפילו לאחר האכילה, עד שיתעכל המזון שבמעיו. וכל המטייל אחר אכילתו, או שיגע, הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
