ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ב, ד-ז
ד) ומי שאין לו אשה, לא ילמד תינוקות, מפני אמותיהם הבאות אצל בניהם, ויש חשש שיבוא לידי יחוד עם אחת האמהות. וכל אשה לא תלמד תינוקות, מפני אבותיהם של התינוקות, שהם באים אצל הבנים:
ה) עשרים וחמשה תינוקות למדים אצל מלמד אחד. היו יותר על עשרים וחמשה, אם היו עד ארבעים תינוקות, מושיבין עמו אדם אחר, נוסף, לסייעו בלימודם. היו יותר על ארבעים, מעמידין להם שני מלמדי תינוקות:
ו) מוליכין את הקטן ממלמד אחד למלמד אחר, שהוא [-השני] מהיר ממנו, בין במקרא בין בדקדוק. במה דברים אמורים, כשהיו שניהם בעיר אחת, ולא היה הנהר מפסיק ביניהם, אבל מעיר לעיר, או מצד הנהר האחד לצדו האחר, אפילו באותה העיר, אין מוליכין את הקטן, אלא אם כן היה בנין של גשר בריא וחזק בנוי על גבי הנהר, בנין שאינו ראוי ליפול במהרה:
ז) אחד מבני מבוי שביקש להעשות מלמד תינוקות, אפילו אחד מבני החצר, אין יכולין שכניו למחות בידו. וכן מלמד תינוקות קבוע, שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו, כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, או כדי שיבואו מתינוקות של זה אצל זה, אינו יכול למחות בידו – אין המלמד הותיק יכול למחות במלמד החדש [כדרך שהסוחר המוכר סחורה יכול למחות בחבירו הבא לידו ופותח חנות דומה לשלו], והטעם לכך שבמלמדי תינוקות התירו זאת, שנאמר 'ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר', וכדי להגדיל את לימוד התורה, התירו אף דבר זה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
