ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ה, ג-ה

ג) ואין המסית צריך התראה, ואם אמר המסית רק לאחד, ואין עד אחד נאמן לבדו, הרי הוא אומר למסית, יש לי חברים רוצים בכך, ומערים עליו לגרום לו לדבר עם אחרים, עד שיסית בפני שנים, כדי להרגו בבית דין על ידי עדותם. אם לא רצה המסית להסית לשנים, מצוה להכמין [-להחביא] לו עדים שיעידו עליו, וכל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן, חוץ מזה, כיצד מכמינין לו, המוסת מביא שנים, ומעמידן במקום אפל, כדי שהם יראו את המסית וישמעו את דבריו, ולא יראה אותם המסית, ולא ימנע מלומר את דברי הסתתו, והוא אומר למסית, אמור מה שאמרת לי ביחוד, והוא אומר לו את דברי ההסתה, לעבוד עבודה זרה, והמוסת משיבו, היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים, אם חזר בו המסית, או ששתק, הרי זה פטור, ואם אמר לו המסית כך היא חובתנו וכך יפה לנו, הרי העומדים שם ברחוק מביאין אותו לבית דין, ומעידים עליו וסוקלים אותו:
ד) מצוה ביד המוסת להורגו למסית, שנאמר 'ידך תהיה בו בראשונה להמיתו' וגו', ואסור למוסת לאהוב את המסית, שנאמר 'לא תאבה לו'. ולפי שנאמר בשונא 'עזוב תעזוב עמו', ואף שהוא שונאו מחמת שעבר עבירה עליו לעזור לו, יכול אתה עוזב לזה המסית, תלמוד לומר 'ולא תשמע אליו'. ולפי שנאמר 'ולא תעמוד על דם רעך', יכול אי אתה עומד על דמו של זה אם אתה רואהו במקום סכנה, תלמוד לומר 'ולא תחוס עינך'. ואסור למוסת ללמד עליו זכות בבית דין בשעה שדנים אותו למיתה, שנאמר 'ולא תחמול'. ואם ידע לו חובה אינו רשאי לשתוק ממנה, אלא עליו לאומרה לדיינים, שנאמר 'ולא תכסה עליו', ואזהרה להדיוט המסית מנין, שנאמר 'וכל ישראל ישמעו וייראו':
ה) המסית אחרים לעבדו [-לעבוד את המסית בעצמו], ואמר להם 'עבדוני', אם אכן עבדוהו, הרי זה נסקל. ואם לא עבדוהו, אף על פי שקיבלו ממנו ואמרו 'הן', אינו נסקל. אבל אם הסית לעבודת איש אחר, או לשאר מיני עבודת כוכבים, אם קבל ממנו ואמר הן, נלך ונעבוד, אף על פי שעדין לא עבד, שניהן נסקלין, המסית והמוסת, שנאמר 'לא תאבה לו ולא תשמע אליו', הא – ומשמע מכך, שאם שמע ואבה, חייב: