ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ז, א-ג
א) מצות עשה היא, לאבד עבודת כוכבים, ומשמשיה, וכל הנעשה בשבילה, שנאמר 'אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם', ונאמר 'כי אם כה תעשו להם וגו' מזבחותיהם תִּתֹּצוּ ומצבותם תשברו ואשיריהם תגדעון ופסיליהם תשרפו באש'. ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו, אבל בחוץ לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה, אלא כל מקום שנכבוש אותו, נאבד כל עבודת כוכבים שבו, שנאמר 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא', בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהן, ואי אתה מצווה לרדוף אחריהן בחוץ לארץ:
ב) עבודת כוכבים, ומשמשיה, ותקרובת שלה, וכל הנעשה בשבילה, אסור בהנאה, שנאמר 'ולא תביא תועבה אל ביתך'. וכל הנהנה באחד מכל אלו, לוקה שתים, אחת משום 'ולא תביא תועבה אל ביתך', ואחת משום 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם':
ג) בהמה שהקריבוה כולה לעבודת כוכבים, אסורה בהנאה, אפילו פִּרְשָׁהּ, ועצמותיה, וקרניה, וטלפיה, ועורה, הכל אסור בהנאה. לפיכך, אם היה בעור של הבהמה סימן שיִוָּדַע בו שזה העור תקרובת עבודת כוכבים הוא, כגון שהיו עושים שקורעים קרע עגול כנגד הלב, ומוציאין הלב, הרי כל אותן העורות שהן כך אסורין בהנאה, וכן כל כיוצא בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
