ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ט, א-ג
א) משלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים, ועד יום חגם, אסור ליקח [-לקנות] מהם ולמכור להם דבר המתקיים, וכן אסור ללוות מהן ולהלוותם, ליפרע מהן – לגבות מהם חוב, ולפרוע להם מלוה בשטר או על המשכון, אבל מלוה על פה, נפרעין מהן, מפני שהוא כמציל מידם, שהרי יכול הגוי להכחיש ולכפור בחוב זה, ולכן אם הוא מוכן לשלם מותר ליטול ממנו. ומותר למכור להן דבר שאינו מתקיים, כגון ירקות ותבשיל, ובתנאי שאינו מתקיים עד יום חגם.
במה דברים אמורים, בארץ ישראל, אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד.
עבר ונשא ונתן עמהן באותן השלשה ימים, הרי זה [-המעות שקיבל או המקח שקנה] מותר בהנאה. והנושא ונותן ביום חגם עמהן, הרי זה המקח אסור בהנאה:
ב) ואסור לשלוח דורון [-מתנה] לגוי ביום אידו, אלא אם כן נודע לו שאינו מודה בעבודת כוכבים, ואינו עובדה. וכן גוי ששלח דורון לישראל ביום חגו של הגוי, לא יקבלנו ממנו, ואם חשש לאיבה [-שיביא הדבר לידי שנאה בינו לבין הגוי], נוטלו בפניו, ואינו נהנה בו, עד שיודע לו שזה הגוי אינו עובד כוכבים, ואינו מודה בה:
ג) היה אידן [-ימי חגם] של אותן עובדי כוכבים ימים הרבה, שלשה או ארבעה או עשרה ימים, כל אותן הימים כיום אחד הן לענין הלכות אלו, וכולן אסורין עם שלשה ימים שלפניהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
