ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ח, י-יב

י) כיצד מבטלה הגוי לעבודה זרה, קטע ראש חוטמה, ראש אוזנה, ראש אצבעה, פחסה [-מעכה וקלקל צורתה] בפניה אף על פי שלא חסרה, או שמכרה לצורף ישראל שיודע הוא בכך שיתיכנה, הרי זו בטילה. אבל אם משכנה תמורת הלואה, או מכרה לעובד כוכבים, או לישראל שאינו צורף, או שנפלה עליה מפולת ולא פינה, או שגנבוה לסטים ולא תבעוה, או שרקק בפניה, או השתין בפניה, או גררה על הארץ, או זרק בה את הצואה, הרי זו אינה בטילה:
יא) עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעה שעקרו ממקומם, ולא נטלוה עמם, אם היה זה בשעת שלום, מותרת בהנאה, שהרי מוכח ממעשיהם שבטלוה, ומחמת כן לא נטלוה עמהם. אך אם היה הדבר בשעת מלחמה, אסורה, מפני שלא הניחוה אלא מפני המלחמה, שלא היו יכולים ליטלה עמהם. עבודת כוכבים שנשברה מאליה, שבריה אסורים בהנאה, עד שיבטלוה. לפיכך, המוצא שברי עבודת כוכבים, הרי אלו אסורין בהנאה, כיון שאנו חוששים שמא נשברה מאליה ולא בטלוה העובדי כוכבים. ואם היתה זו עבודה זרה של פרקים – העשויה מכמה חלקים המתחברים יחד, ואפילו הדיוט יכול להחזירם ולחברם, צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה בפני עצמו. ואם אינו יכול להחזיר את הפרקים ולחברם יחד, כיון שביטל אבר אחד ממנה, בטלו כל השברים:
יב) מזבח עבודת כוכבים שנפגם, עדין הוא אסור בהנאה, עד שינתץ רובו ביד עובד כוכבים. ובימוס שנפגם, מותר. ואי זהו בימוס ואי זהו מזבח, בימוס היינו אבן אחת, ומזבח עשוי מאבנים הרבה. וכיצד מבטלין אבני מרקוליס, שכל עבודתו היא דרך בזיון על ידי השלכת אבנים, כיון שבנה מהם בנין, או חיפה בהן את הדרכים וכיוצא באלו, הרי הן מותרים בהנאה. כיצד מבטלים את האשרה, קרסם ממנה עלה – נטל ממנה עלה להדלקה, או זרד ממנה יונק – נטל ממנה ענף יבש להדלקה, נטל ממנה מקל או שרביט, או ששפאה – שייף אותה שלא לצרכה, הרי זו בטלה. ואם שפאה לצרכה, ליפותה, היא אסורה, ושפאיה – החלקים ששייף והסיר ממנה, מותרים. ואם היתה של ישראל, בין אם שייפה לצרכה בין שלא לצרכה, בין היא ובין שפאיה, אסורה לעולם, לפי שעבודת כוכבים של ישראל אין לה ביטול לעולם: