מסכת תענית, פרק א, משנה ז

משנה ז: עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם. הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן. יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, וגו':

משנה ז: עָבְרוּ כל התעניות האֵלּוּ וְעדיין לֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וממעטים בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה של שמחה, ובְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, ומתנהגים כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם – לפני ה'. הַיְחִידִים – תלמידי חכמים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן. יָצָא – הסתיים חודש נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, ואחר כך ירדו גשמים, הרי זה סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בדברי שמואל הנביא, כשהוכיח את בני ישראל על כך ששאלו להם מלך ואמר להם 'הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה' וגו', הרי שירידת גשמים לאחר חודש ניסן, שהוא זמן קציר חיטים, סימן קללה הוא.