משנה ו: בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים. בַּפּוּרִים, וַיָּבֹא עֲמָלֵק. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. בַּמַּעֲמָדוֹת, בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. בַּתַּעֲנִיּוֹת, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין כְּסִדְרָן וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ:
בַּחֲנֻכָּה, קוראים בְּפרשת קרבנות הנְּשִׂיאִים בזמן חנוכת המשכן, וזו פרשת 'ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן', שפרשה זו היא מעניינו של חנוכה [ויש אומרים כיון שבאמת נשלמה מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו, ולא הקימוהו עד א' בניסן]. בַּפּוּרִים, קוראים פרשת 'וַיָּבֹא עֲמָלֵק וילחם עם ישראל ברפידים', שהרי המן היה מצאצאיו של עמלק. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, קוראים פרשת 'וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם'. בַּמַּעֲמָדוֹת – אנשים מישראל המתקבצים בעריהם להתפלל ולקרוא בתורה בזמן הקרבת הקרבנות, קוראים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית [וכמבואר במסכת תענית פ"ד מ"ג בפירוט]. בַּתַּעֲנִיּוֹת, קוראים בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת שבפרשת בחוקותי, ואֵין מַפְסִיקִין בְּאמצע פרשת הקְּלָלוֹת, אֶלָּא אדם אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן.
בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה של כל ימות השנה, קוֹרִין כְּסִדְרָן – בסדר פרשיות השבוע, וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן – אין הקריאה של שני וחמישי ומנחה בשבת נחשבת כ'התחלה' לקריאת התורה של שבת, אלא בשבת בשחרית יש לקרוא את כל הפרשה מתחילתה. מבארת המשנה מהיכן לומדים את מצוות קריאות התורה במועדים, שֶׁנֶּאֱמַר, 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', ומדוע הוצרכה התורה לכתוב זאת, והרי את כל המצוות אמר משה לישראל, אלא ללמד שמִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ המתאים לו.
