שיעור 41, ספר יהושע, פרק יח, א-י

א וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃ ב וַיִּוָּֽתְרוּ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָלְק֖וּ אֶת־נַֽחֲלָתָ֑ם שִׁבְעָ֖ה שְׁבָטִֽים׃ ג וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־אָ֨נָה֙ אַתֶּ֣ם מִתְרַפִּ֔ים לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם ה֖' אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃ ד הָב֥וּ לָכֶ֛ם שְׁלֹשָׁ֥ה אֲנָשִׁ֖ים לַשָּׁ֑בֶט וְאֶשְׁלָחֵ֗ם וְיָקֻ֜מוּ וְיִֽתְהַלְּכ֥וּ בָאָ֛רֶץ וְיִכְתְּב֥וּ אוֹתָ֛הּ לְפִ֥י נַֽחֲלָתָ֖ם וְיָבֹ֥אוּ אֵלָֽי׃ ה וְהִֽתְחַלְּק֥וּ אֹתָ֖הּ לְשִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֑ים יְהוּדָ֞ה יַֽעֲמֹ֤ד עַל־גְּבוּלוֹ֙ מִנֶּ֔גֶב וּבֵ֥ית יוֹסֵ֛ף יַֽעַמְד֥וּ עַל־גְּבוּלָ֖ם מִצָּפֽוֹן׃ ו וְאַתֶּ֞ם תִּכְתְּב֤וּ אֶת־הָאָ֨רֶץ֙ שִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֔ים וַֽהֲבֵאתֶ֥ם אֵלַ֖י הֵ֑נָּה וְיָרִ֨יתִי לָכֶ֤ם גּוֹרָל֙ פֹּ֔ה לִפְנֵ֖י ה֥' אֱלֹהֵֽינוּ׃ ז כִּ֠י אֵֽין־חֵ֤לֶק לַלְוִיִּם֙ בְּקִרְבְּכֶ֔ם כִּֽי־כְהֻנַּ֥ת ה֖' נַֽחֲלָת֑וֹ וְגָ֡ד וּרְאוּבֵ֡ן וַֽחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה לָֽקְח֣וּ נַֽחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֤בֶר לַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד הֽ'׃ ח וַיָּקֻ֥מוּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵ֑כוּ וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֡עַ אֶת־הַהֹֽלְכִים֩ לִכְתֹּ֨ב אֶת־הָאָ֜רֶץ לֵאמֹ֗ר לְ֠כוּ וְהִתְהַלְּכ֨וּ בָאָ֜רֶץ וְכִתְב֤וּ אוֹתָהּ֙ וְשׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י וּ֠פֹה אַשְׁלִ֨יךְ לָכֶ֥ם גּוֹרָ֛ל לִפְנֵ֥י ה֖' בְּשִׁלֹֽה׃ ט וַיֵּֽלְכ֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיַּֽעַבְר֣וּ בָאָ֔רֶץ וַיִּכְתְּב֧וּהָ לֶֽעָרִ֛ים לְשִׁבְעָ֥ה חֲלָקִ֖ים עַל־סֵ֑פֶר וַיָּבֹ֧אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁלֹֽה׃ י וַיַּשְׁלֵךְ֩ לָהֶ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ גּוֹרָ֛ל בְּשִׁלֹ֖ה לִפְנֵ֣י ה֑' וַיְחַלֶּק־שָׁ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ אֶת־הָאָ֛רֶץ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כְּמַחְלְקֹתָֽם׃

֍           ֍            ֍

(א) לאחר שעברו שבע שנים שכבשו ישראל את הארץ, ושבע שנים שחילקוה, וכל אותם שנים היה המשכן בגלגל, וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה, וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, ושם לא היה עשוי רק כאהל, אלא היה בנוי באבנים מלמטה, והיריעות פרושות מלמעלה, וְהָאָרֶץ – חלק הארץ הדרומי, שבו היה משכן שילה, נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם:

(ב) ולאחר שנטלו מעבר לירדן את חלקם שבטי ראובן וגד וחצי שבט מנשה, ובארץ ישראל נטלו חלקם רק יהודה ויוסף, וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם, שִׁבְעָה שְׁבָטִים, והם שמעון, יששכר, זבולון, נפתלי, דן, אשר ובנימין.

(ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ – לחלק את הארץ לשבטיה, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם, כי כבר אמר לו ה' (לעיל יג ו) 'אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ', ואם כן סיבת העיכוב מירושת הארץ היתה כיון שעדיין לא חולקה הארץ לנחלת כל שבט בפני עצמו, וסיבת התרפותם היתה כיון שחששו שכאשר יידע כל שבט את חלקו, לא יעזרו זה לזה במלחמתם בגויים, ורצו שכולם יכבשו יחד את כל הארץ, ורק אחר כך יחלקו [מלבד יהודה ויוסף, שהיו גיבורים, ולכן ביקשו חלקם ראשונים], ועל זה הוכיח אותם יהושע, שלא יתרפו, כי ה' נתן להם את הארץ.

(ד) וכדי לתקן את הדבר אמר להם, הָבוּ לָכֶם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לַשָּׁבֶט – לכל אחד מאותם שבעה שבטים שלא חלקו, וְאֶשְׁלָחֵם, וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ, וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ לְפִי נַחֲלָתָם, וידע יהושע שתתלווה רוח הקודש לאותם שלוחים, שיכתבו את הנחלה כפי שהיא עתידה לעלות בגורל, וְיָבֹאוּ אֵלָי:

(ה) וְהִתְחַלְּקוּ – ינהגו כאילו הם המחלקים אֹתָהּ, לְשִׁבְעָה חֲלָקִים, יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב – בדרום הארץ, וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן:

(ו) וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֲלָקִים, וַהֲבֵאתֶם אֵלַי הֵנָּה, וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, ובאמת ידע יהושע היכן הוא חלקו של כל שבט, וכפי שקיבל ממשה רבינו [שהרי כבר בברכת משה רבינו לשבטים רמז להם על מקום נחלתם, וכמו שאמר 'זבולון לחוף ימים ישכון', וכדומה], ולכן אמר יהושע לשון 'יריתי לכם גורל', כי היה מכוון ברוח קודשו שיעלה הגורל כפי מה שקיבל ממשה רבינו.

(ז) וחוזר ומבאר מדוע אמר להם לחלק את הארץ רק לשבעה חלקים, כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, כִּי כְהֻנַּת ה' נַחֲלָתוֹ, וְגָד וּרְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה':

(ח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ, וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ לֵאמֹר, הגם שלפי האמת כל הנחלות והגורלות הם על פי ה', אתם תתנהגו כאנשים העושים הכל בבחירתם, ולכן לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ, וְכִתְבוּ אוֹתָהּ כפי דעתכם, וְשׁוּבוּ אֵלַי. וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי ה' בְּשִׁלֹה:

(ט) וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים, וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ, וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר, וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה:

(י) וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה', ועלו בגורל התחומים כפי שכתבו אותם האנשים, ואחרי שידעו היכן הוא תחום נחלתו של כל שבט, אך עדיין לא היו גבולות הנחלה ברורים וידועים, הוצרכו לחלק לכל שבט את גודל נחלתו המדוייק לפי מספר הנפשות, וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ מדעתו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמַחְלְקֹתָם, לשבט גדול הרבה את נחלתו, ולשבט קטן נתן נחלה קטנה יותר.