משנה ב: הַמּוֹצִיא אֳכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאִסְקֻפָּה בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וּנְתָנָהּ עַל הָאִסְקֻפָּה הַחִיצוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ פָּטוּר עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה:
משנה ב: משנתנו מבארת שחיוב הוצאה מרשות לרשות הוא רק באופן שלא הונח החפץ באמצע במקום שאין חייבים עליו:
הַמּוֹצִיא אֳכָלִין מרשות היחיד, וְקודם שהניחן ברשות הרבים נְתָנָן עַל הָאִסְקֻפָּה – מפתן הבית, שדינו כ'כרמלית' [באופן שיש באיסקופה רוחב ארבעה טפחים, וגובהה בין שלשה לתשעה טפחים], והיינו מקום שמן התורה מותר לטלטל אליו או ממנו, ורק חכמים אסרו זאת, בֵּין שֶׁחָזַר הוא עצמו וְהוֹצִיאָן לרשות הרבים, בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אדם אַחֵר לרשות הרבים, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ – מלאכת הוצאה מרשות לרשות, בְּבַת אֶחָת, אלא הפסיק בינתיים על ידי הנחת החפץ בכרמלית.
המוציא מרשות היחיד קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, וּנְתָנָהּ עַל הָאִסְקֻפָּה הַחִיצוֹנָה, שהיא נמוכה משלשה טפחים ודינה כרשות הרבים, אך אין כל הקופה מונחת שם, אלא חלקה נשאר באיסקופה הפנימית, שדינה ככרמלית, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ, ואף שהם פירות קטנים, והרבה מהפירות נמצאים לגמרי ברשות הרבים, פָּטוּר, כיון שהקופה כולה נחשבת כדבר אחד, ואינו חייב על הוצאתה עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה בבת אחת לרשות הרבים, וכיון שכאן חלק מהקופה לא יצא לרשות הרבים, אינו חייב כלל, אף לא על הפירות הנמצאים ברשות הרבים.
