מסכת שבת, פרק יב, משנה ב
משנה ב: הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְזָרֵד כָּל שֶׁהוּא חַיָּב הַמְלַקֵּט עֵצִים אִם לְתַקֵן כָּל שֶׁהֵן אִם לְהַסִּיק כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים אִם לְתַקֵּן כָּל שֶׁהוּא אִם לַבְּהֵמָה כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי:
משנה ב: משנתנו ממשיכה לפרט את שיעוריהן של מלאכות שונות: הַחוֹרֵשׁ, אפילו אם חרש כָּל שֶׁהוּא, הַמְנַכֵּשׁ – תולש עשבים רעים מתוך הטובים, וְהַמְקַרְסֵם – קוצץ ענפים יבשים מן האילן, לצורך תיקונו, וְהַמְזָרֵד – תולש זרדים הגדלים סביב האילן, אפילו בשיעור כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב.
הַמְלַקֵּט עֵצִים מן השדה, אִם לְתַקֵן את השדה או את האילן [כשכוונתו לתקן את השדה, איסורו משום תולדת 'חורש', וכשכוונתו לתקן את האילן, איסורו משום תולדת 'זורע'], אפילו בכָּל שֶׁהֵן חייב, אִם לְהַסִּיק עצים אלו תחת תבשילו, איסורו משום 'מעמר', ושיעורו הוא שיהא בעצים אלו כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה – ביצת תרנגולת, שהיא קלה להתבשל [כשהיא מעורבת בשמן ונתונה באילפס חם, ודי בכך שיתבשל ממנה שיעור גרוגרת, כמבואר לעיל פ"ח מ"ה].
הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים מן השדה, ותולשם מהקרקע, אִם עושה כן כדי לְתַקֵּן את הקרקע, איסורו משום תולדת 'חורש', וחייב אפילו בכָּל שֶׁהוּא, ואִם תולשם כדי להאכילם לַבְּהֵמָה, איסורו משום תולדת 'מעמר', ושיעורו כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
