מסכת שבת, פרק טז, משנה א

פרק טז, משנה א: כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן טְעוּנִים גְּנִיזָה וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן מִפְּנֵי בִטוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִּיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אַף לַמְפֻלָּשׁ:

משנה א: כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, והיינו תורה נביאים וכתובים, הכתובים אשורית, ובלשון הקודש,  מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה מחצר לחצר באותו מבוי, אף שלא עשו 'שיתופי מבואות' ואסור מדרבנן לטלטל שם, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן, והיינו ספרי נביאים שמפטירים בהם בציבור בבית הכנסת, וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן, והיינו ספרי ה'כתובים', שאין קוראים בהם בציבור, ואפילו על היחידים אסרו לקרוא בהם בשבת, כפי שיבואר להלן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, ואין מצילים אותם בשבת מן הדליקה, טְעוּנִים גְּנִיזָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן – בכתובים, בשבת, מִפְּנֵי בִטוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ – כיון שהם מושכים את הלב, ומחמת כן נמנעים מלבא לשמוע את הדרשה.

ממשיכה המשנה ומבארת את דיני הצלת הספרים בשבת: כאשר יש דליקה, מַצִּילִין את תִּיק הַסֵּפֶר יחד עִם הַסֵּפֶר, וְאת תִּיק הַתְּפִלִּין יחד עִם הַתְּפִלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן – בתוך התיק, גם מָעוֹת. וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ – אינו פתוח משני צדדיו, אלא יש לו שלשה מחיצות, ובצד הרביעי יש 'לחי' או 'קורה' להיכר, ואף שלא עשו עירובי חצרות ושיתופי מבואות. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מותר להציל אַף לַמְפֻלָּשׁ, ובגמרא מבואר שאין הכוונה למפולש ממש, אלא למבוי שאינו מפולש, אך אין לו לחי או קורה בצד הרביעי.