תועליות הרלב"ג, ספר שופטים (4)

והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו

֍            ֍            ֍

א.  ללמדנו שאין ראוי שיתרשל האדם מההצלה מחמת רוב שפלות ידו והכנעו לפני האויב, אלא ראוי שיתחכם בזה להמלט בכל יכולתו, ולכן סיפר הכתוב כי בראות ישראל כי מדין באים תמיד לשלול מהם שלל ולהשחיתם, המציאו תחבולות להמלט מנזק זה כפי מה שאפשר, ולכן עשו את המנהרות בהרים והמערות והמצודות.

ב. להודיע עוצם השגחת ה' יתברך בישראל, מפני בריתו שכרת עם האבות, ולכן תכף כששבו ישראל אליו שלח נביאו להצילם ביד גדעון. ונראה שבחר ה' שתהיה התשועה על ידי גדעון מחמת שתי סבות, א. כי היה הוא האדם הראוי ביותר לכך מאחר והיה גבור חיל, וגם מהצד הרוחני היה הוא האדם הראוי ביותר בישראל שייעשה על ידו הנס. ב. כיון ששורש העבודה זרה באותו זמן היתה בבית יואש, אביו של גדעון, כי שם היה הבעל והאשירה, וכדי להציל את ישראל היה צורך שתחילה ישחיתו את הבעל והאשירה, ודבר זה היה ניתן להיעשות בקלות על ידי גדעון, שהיה בנו.

ג. להודיע ענין המופתים שעשה ה' לעיני גדעון, שירדה אש מהשמים לאכול את קרבנו, ונעלם המלאך מעיניו, כי על ידי האמונה במופתים אלו תושלם האמונה בה'.

ד. להודיע כי כשבאים לתקן את החטא, יש להסיר תחילה את הגורם לחטא, ולכן תחילה ציוה ה' להשחית את מזבח הבעל ולכרות את האשירה, ולבער את הפר שיועד לעבודה זרה על ידי הקרבתו לה', אבל מי שמנסה לתקן את תוצאות החטא בלי לתקן את שורשו, הרי הוא דומה למי שטובל מטומאת שרץ, ושרץ מת בידו.

ה. ללמדנו שמי שמחויב לעשות פעולה מסוימת, ישתדל לעשותה באופן שיהיה לו קל לקיימה, ולכן לא הקריב גדעון את הקרבן ביום, אף שזהו הזמן הראוי להקריב קרבנות, מפני שפחד שבני משפחתו ועירו לא יניחו לו לעשות את הדבר.

ו. להודיע שראוי שהקדשת ה' תהיה בעשרה מישראל, לפרסם הענין יותר, ולכן הזכיר הכתוב שלקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו במעשה הדבר הזה מהריסת מזבח הבעל וכריתת האשרה והעלאת הפר השני.

ז. ללמדנו, שכאשר אדם רוצה למנוע מאנשים רבים לעשות דבר מה, לא יתנגד להם בפירוש, אלא ינהג בחכמה להראות כאילו הוא מסכים עמהם בעיקר הדבר המעורר אותם, ועל ידי זה תרפה התנגדותם אליו [וכפי שעשה ראובן כשבא להציל את יוסף מאחיו, שאמר להם רק שלא יהרגוהו אלא יניחוהו בבור, ולא אמר להם בפירוש שהוא רוצה להחזירו לאביו], וכן עשה יואש אבי גדעון כשבא להציל את בנו, שלא אמר להם בפירוש שאין לבעל כח כלל ואין ראוי לעובדו, אלא דיבר באופן המשתמע כאילו גם הוא מאמין בכוחו של הבעל, ואדרבה, ראוי שהבעל יריב את ריבו.

ח. לפרסם ענין המופתים שאירעו לגדעון בגיזת הצמר וירידת הטל, שאמונת קיום המופתים הוא אבן פינה באמונה בה'.

ט. להודיע שהבא להלחם עם מי שתקיף ממנו, לא ימסור עצמו לסכנה עד שיהיה לו ברור שינצח, ולכן ביקש גדעון מה' שיתן לו כמה סימנים לכך שאכן ינצח את אויביו, קודם שימסור עצמו לסכנת המלחמה, וה' הסכים עמו, והוסיף לו אות נוסף שלא ביקש, בסיפור החלום ופתרונו על ידי חיילי מדין.

י. ללמד שהיוצא למלחמה לא יערב עם בני חילו אנשים שמסתבר שינוצחו במלחמה, כי נפילתם תפיל מורך בלב הנשארים, ויתכן שיפלו גם הם ביד אויביהם, ולכך ציוה ה' להסיר מאנשי המלחמה את הרשעים ורכי הלב, שמסתבר שיפלו במלחמה, ועל ידי זה נוספה תועלת נוספת, שלא נשארו עם רב למלחמה, וראו הכל שיד ה' עושה להם את המלחמה.

יא. ללמד שגם מי שהובטחה לו עזרת ה', לא ישען על הנס, אלא יעשה את כל האמצעים הטבעיים להגיע למטרתו, ולכן על אף שהבטיח ה' לגדעון שינצח את מדין, לא נמנע מלעשות את כל הסיבות הטבעיות שיעזרו לו לנצח את מדין, ולכן בא אליהם בלילה, עם שלש מאות שופרות, ובאופן שלא ייראו הלפידים אלא לאחר שיתחילו להבהילם בתקיעות השופרות, וכל זה גרם שלא הכירו בין אוהב לאויב, והיתה חרב איש ברעהו.