ז וַיַּגִּ֣דוּ לְיוֹתָ֗ם וַיֵּ֨לֶךְ֙ וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּרֹ֣אשׁ הַר־גְּרִזִ֔ים וַיִּשָּׂ֥א קוֹל֖וֹ וַיִּקְרָ֑א וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בַּֽעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם וְיִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם אֱלֹהִֽים׃ ח הָל֤וֹךְ הָֽלְכוּ֙ הָֽעֵצִ֔ים לִמְשֹׁ֥חַ עֲלֵיהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּֽאמְר֥וּ לַזַּ֖יִת מָלְכָ֥ה עָלֵֽינוּ׃ ט וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַזַּ֔יִת הֶֽחֳדַ֨לְתִּי֙ אֶת־דִּשְׁנִ֔י אֲשֶׁר־בִּ֛י יְכַבְּד֥וּ אֱלֹהִ֖ים וַֽאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָֽעֵצִֽים׃ י וַיֹּֽאמְר֥וּ הָֽעֵצִ֖ים לַתְּאֵנָ֑ה לְכִי־אַ֖תְּ מָלְכִ֥י עָלֵֽינוּ׃ יא וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַתְּאֵנָ֔ה הֶֽחֳדַ֨לְתִּי֙ אֶת־מָתְקִ֔י וְאֶת־תְּנֽוּבָתִ֖י הַטּוֹבָ֑ה וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָֽעֵצִֽים׃ יב וַיֹּֽאמְר֥וּ הָֽעֵצִ֖ים לַגָּ֑פֶן לְכִי־אַ֖תְּ מָלְכִ֥י עָלֵֽינוּ׃ יג וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַגֶּ֔פֶן הֶֽחֳדַ֨לְתִּי֙ אֶת־תִּ֣ירוֹשִׁ֔י הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱלֹהִ֖ים וַֽאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָֽעֵצִֽים׃ יד וַיֹּֽאמְר֥וּ כָל־הָֽעֵצִ֖ים אֶל־הָֽאָטָ֑ד לֵ֥ךְ אַתָּ֖ה מְלָךְ־עָלֵֽינוּ׃ טו וַיֹּ֣אמֶר הָֽאָטָד֮ אֶל־הָֽעֵצִים֒ אִ֡ם בֶּֽאֱמֶ֣ת אַתֶּם֩ מֹֽשְׁחִ֨ים אֹתִ֤י לְמֶ֨לֶךְ֙ עֲלֵיכֶ֔ם בֹּ֖אוּ חֲס֣וּ בְצִלִּ֑י וְאִם־אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִן־הָ֣אָטָ֔ד וְתֹאכַ֖ל אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(ז) וַיַּגִּדוּ את הדבר לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא, וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים, כי הוא השופט, וישפוט בינינו.
(ח) ופתח יותם את דבריו במשל על דרך בחירת המלך על ידי העם, הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מָלְכָה עָלֵינוּ, כי הזית הוא הנותן את השמן לאור, וזהו משל לאור החכמה והתורה, ומתאימה לו המלוכה מצד עצמו, וכך בנמשל, ראוי לבקש תחילה מאדם החכם בתורה ובמעלות הנפשיות שיהיה למלך על העם.
(ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי – האם אפסיק לתת את פירותי הטובים, אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים, לעסוק בצרכיהם. וכך האדם השלם בחכמת התורה אינו מבקש אחר השררה שתבטלנו מלימוד התורה, ואינו רוצה להיות עבד לעם, לפקח על עניניהם.
(י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה, מאחר ואין הזית רוצה למלוך עלינו, לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ, כיון שפירותיה מתוקים וערבים. וכך בנמשל, לאחר שלא נמצא אדם שלם וחכם בחכמת התורה שיסכים להיות מלך, מבקשים האנשים מאדם גיבור חיל ועשיר, שיוכל לכל הפחות לדאוג לצרכיהם הגשמיים של העם, שימלוך עליהם.
(יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים, כי גם לאדם זה יש שלימות מדומה בעניני העולם הזה, ואינו רוצה להניח את תפנוקיו וענייניו עבור צרכי אחרים.
(יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן, לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ, כי הגפן ממוצעת בין הזית המורה על החכמה לבין התאנה המורה על עניני העולם הזה, כי היין של הגפן מועיל גם לעניני הנפש וגם לעניני הגוף, ורצו לבחור באדם שיש לו מידות טובות וחכמה מדינית, שינהיג אותם בצדק וישפט משפטם בטוב.
(יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים, כי גם לגפן יש מעלות מסוימות, וכך אדם זה שיש בו חכמה מסוימת והנהגה ראויה, אינו רוצה להניחם כדי לטפל בצרכי העם.
(יד) לאחר שהעצים הטובים העושים פירות התייאשו מלמצוא מלך ראוי להם, התעוררו עצי הסרק לחפש להם מלך, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים [-עצי הסרק, שהם רוב העצים] אֶל הָאָטָד – עץ המלא קוצים ואין בו כל תועלת, לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ, והנמשל הוא כי באותו זמן התאספו כל ההמון הריקים מכל מעלה רוחנית, וחיפשו להם את האדם הגרוע מכולם, הנעדר מכל מעלה רוחנית, ומעלתו היחידה היא שהוא מלא קוצים ורע מעללים, שהכל פוחדים להתקרב אליו מחמת כן.
(טו) ואמנם האטד חפץ בשררה, ואף רודף אחריה, אלא שרצונו לדעת שאכן לבבם שלם עמו, וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי, ואמר כן בלשון מושאלת, כי באמת אין לאטד צל כלל, וכוונתו לומר שיעזבו את כל מעלותיהם שיש להם, וישפילו עצמם לשבת תחתיו, וְאִם אַיִן – ואם תרצו למרוד בי, אל תחשבו שלא אוכל להרע לכם, אלא תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד, כי האטד הוא ממין הקוצים, המוכן להדלק בקלות, וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, הגבוהים והחשובים.
