ספר אהבה: הלכות ברכות, פרק ה, ד-ה
ד) היו האוכלין מעשרה ולמעלה, מזמנין בשם. כיצד, המברך אומר 'נברך לאלהינו שאכלנו משלו', והן עונין 'ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו', והוא חוזר ואומר 'ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו', ומתחיל ברכת המזון:
ה) הסועד בבית חתנים, משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נישואין ולהכינה, עד שלשים יום אחר הנישואין, מברך 'נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו', והם עונים 'ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו' וכו'. ואם היו עשרה, מברך 'נברך לאלהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו', והם עונין 'ברוך אלהינו שהשמחה' וכו'. וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין, מחמת הנישואין, אפילו עד שנים עשר חדש, מברך 'שהשמחה במעונו':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
